shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

אטמוספירה כפולה

אטמוספירה כפולה או אטמוספירה סימביוטית של זוג כוכבים או שלישית כוכבים לא הייתה דבר נדיר. מצב כזה גרר מפל אטמוספירה עונתי מכוכב לכוכב, בדרך כלל תופעה הרסנית שנמדדה באותיות MPL המפורסמות, אבל לא תופעה שלא ניתן להתגבר עליה. מעל 220mpl היה אמנם בלתי אפשרי להתיישב על הקרקע אבל אם בנו תת קרקעי לא הייתה בעיה חוץ מחצי שנה של אטמוספירה דלילת חמצן. המפל של ארני ודיאנה היה גבולי mpl190, קיצוני בעונות מעבר, ונוח ונעים באופן כללי. בסוף הקיץ אצל ארני ובסוף החורף אצל דיאנה היו פני השטח נסגרים ליציאה וחמישים אחוז מתושביהם היו יורדים תת קרקעי. החמישים הנותרים גרו בבתי בטון מחוסנים וחתומים. בשאר הזמן הייתה בריזה נעימה.

ברגעי החילוף, כמעט בבת אחת ובלי הרבה התראות טבעיות היה האוויר נשאב מרחבי חלל אחד אל חללו של השני כמשפך בוכנר אדיר מימדים, דרך צוואר הבקבוק של האטמוספירה השיתופית. בימים אלו כל מה שלא נקשר מצא את דרכו לשריפה במזוספירה של חברתו או חברו. לעיתים יכולת למצוא את קרונות המגנט של המסילות מרחפים זה במזוספירה של זה. חשבתי שלעיתים רחוקות דבר מה עבר את האטמוספירה ונחת בכוכב השני. אבל היו דברים מעולם. למעשה מסתבר שהיה זה די שכיח. כשהתחלתי ללכת לכנסיה היה זה בגלל שהרגשתי שדברים כאלה לא קורים סתם.

ההתחלה שלי עם כנסיית הדברים השקופים הייתה בליל החילוף האחרון. דיאנה הייתה בחסר בחצי השנה האחרונה ועמדה לקלוט את אווירו של ארני בסביבות הלילה. אמא שלי סירבה לצאת מהאמבטיה אחרי שניסתה לחמצן את השיער אחרי האדום האחרון. היא בכלל שנאה אדום אבל לאחרונה ניסתה להשתנות. כעת שיערה נראה כמו גלידת תות זולה.

קבענו עם אבא שלי בשש. הוא חגג את ההיפוך עם משפחתו החדשה. אישה נאה וילדים נאים. מה זה נאה? אמי טענה שבעיני אבי זה לא כלל מתולתלות. אבל לאמי תמיד היו עניינים עם השיער שלה.

אבי התגורר מעל הקרקע והייתה לנו עוד שעה נסיעה בלי להתחשב בזה שהמסילות יהיה עמוסות.

"אמא איך זה שלך מותר להתנהג בטיפשות ולי לא?" שאלתי את אמי מבעד הדלת.

הדלת נפתחה.

"צודקת העיקר לא לשקר", אמרה.

מאחר והמצב של שיערה היה בלתי פתיר הייתי משוכנעת שהיא החליטה לשקר. היא פשוט החליטה שבמידה מסויימת שיער ורוד יותר משישפיל אותה יחרפן את אבי.

עלינו על המסילה האיטית בקרון די מלא אבל מצאנו מקומות ישיבה שכאילו חיכו במיוחד בשבילנו. אמי בחנה במראת התיק כל מיני תלתלים שסירבו להדבק למצחה. התבוננתי ממושכות סביב ושמתי לב לאיש שבאלכסון אליי, מעבר למעבר המרכזי. היה זה שכנינו, כעת שמתי לב שלידו יושבים מאמיניו, ומבט נוסף גילה לי שבכל הקרון יושבים מאמיניו. אי אפשר לטעות בכך. הכרתי את הניצוץ הזה של מאמיניו שנכנסו ובאו אל ביתו. נקלענו לקרון מאמינים. תהיתי האם הוא נוסע בכיוון שלנו. אולי אבי הזמינו. אחרי הכל הם היו חברים טובים. את אמי זה לא עניין.

"מי?" היא שאלה בחוסר עניין גמור.

שכני איבד את משפחתו באחד מההוריקנים של תקופות המעבר. בן זוגו וששת ילדיהם נמצאו לאחר שלושה ימים במזוספירה של דיאנה, מתים אך שלמים וללא פגיעה כאילו ישנו שנת ישרים, מה שהיה מבחינתו בלתי אפשרי שכן לעבור צוואר הבקבוק חייב קריעה וריסוק.

"שישה?" תהתה אמי.

אמי תמיד שואלת על פרטים שכבר סיפרתי ואף פעם לא משהו שאני מספרת לה עכשיו. היא לא תביט מהחלון ותשאל 'היי מה זה המקום הזה', אלא 'מה זה היה המקום הזה שעברנו על פניו לפני כמה דקות?'. אני חושבת שהיא צריכה פרספקטיבה או שהיא מחכה לסוף המשפט כדי להעריך את כל מה שעבר עליה.

אחרי מותם הפך שכנינו את ביתו לכנסיית הדברים השקופים. ביתו הקבור תחת מאה מטרים של אדמה בפינה נשכחת ליד שתי מתולתלות הפך להיות מרכז מבקרים של כל הגלקסיה כולה. בהמשת התברר כי של כל היקום.

"בגלל זה הרעש", אמרה אמי.

לא פעם הגישו לי מאמיניו את הברושור של שבעת הדיברות.

אני מכירה את המבט הזה של האנשים שישבו בקרון. מבט של כלום. לא של עצב. אלא של קיום פשוט. או לפחות זה מה שהתכוונו. מעטים הצליחו לשכוח את מה שניסו לשכוח. ואולי שכחה זה לא העניין?

"מה הן שבעת הדיברות?" שאלה אמי.

"שמור על האוויר נקי, שמור על המים צלולים, שמור על האדמה נקיה, זכור את קוצר ימיך, עשה ככל יכולתך, אהוב".

"טוב קצת הגזמת עם אחד האנשים העשירים ביקום, אבל אין ספק ששכחה זה לא חלק מהעניין", אמרה אמי והציצה לראשונה על האיש שלבש מכנסים רגילים למראה ונעלים רגילות למראה. ככה אמי שופטת אנשים על סמך המכנסים והנעלים.

"המוכרים, לא העשירים", אמרתי, "ואנחנו בטוח נאחר ועוד לא קנינו קינוח".

כשירדנו לבסוף מהקרון האיטי פסענו אל המאפיה תחת ביתו של אבי. זמן מה ניסינו לדמיין את הארוחה ואת סופה ולהתאים את המנה האחרונה, אך דומה ששנינו תפסנו את התפתחות הערב שונה, ובכל זאת הסכמנו יחד על בריוש תות. על אמי היה מבט ערמומי ובלתי ברירה שילמתי על העוגה ביודעי שאני משתפת איתה פעולה ביודעין בלי יודעין.

כשפניתי מהקופה שוב הוא היה שם, שכננו, והרבה ממאמיניו. הם התהלכו כאילו הכריחו אותם לנקוט בעמדה נגד רצונם, בחירת קינוח.

כשיצאנו מהחנות זרקורי האזהרה מליל החילוף סובבו במלוא עוצמתם. פסענו במהירות ברחובות התת קרקעיים ועלינו בבור השביעי. כל האנשים נראו כנזירי הכנסיה. לא הבנתי עדיין שזאת הייתה שעתם.

בית אבי היה רחב ידיים. שלושת ילדיו הקטנים קפצו עלי באהבה ועליתי לחדרם לשמוע על כל החידושים והשכלולים והפחדים והבדיחות החדשים. החלונות היו סגורים וחתומים. כשירדתי למטה ראיתי את אימי חמוצת פנים.

"הוא הוציא בכוונה את היין האדום", אמרה.

"למה את באה?" שאלתי.

"דווקא", השיבה. "הוא יודע שאני לא אוהבת אדום".

הארוחה עברה בסדר. הילדים הראו את כוחם באמצעות ריבים ובכי.

בשעה עשר התחילה הסערה בחוץ ויניקת האויר לארני החלה. זה לא היה נעים למרות שניסו לשוות לערב הזה חגיגיות.

הילדים עלו לחדריהם ועליתי להשכיבם. החלונות השתיקו את יללת הרוח. כשחזרתי ראיתי את אמי יושבת על הספה אוכלת עוגה ומקשיבה לאשתו הצעירה של אבי.

התיישבתי לידה והאישה קמה לעזור לאבי לסדר את הכלים.

"את מוכנה לחייך עם חיוך של מנקין?" שאלתי.

"היא ניסתה לדבר איתי", אמרה.

"אוי ואבוי", אמרתי.

"צודקת, אסור לשקר", אמרה וקמה.

היא הסתובבה והסתכלה על התמונות.

עתה יתחילו שישה חודשים של הסתגרות. בדרך כלל זה היה זמן למחשבות. הפארקים יהיו שוממים והגינות והרחובות. קפאון מכל סוג ושדה סמנטי ישלוט בארני. תקופה של עבודה ללא חופשים. אמי הביטה בתמונות עם פרצוף מרומז של שאט נפש. בכל הנוגע לאבי ואשתו היא לא האמינה באהבה, רק באופורטוניזם. היא צעדה לחלון והשמיעה צרחה איומה. כולם רצו לחלונות. על הדשא ממול הבית שכבה דמות אדם מרוסקת. נפלה מהשמיים. שמענו על מקרים כאלה. מזלך צריך להיות גרוע כדי לראות זה. באופק ניתן היה לראות את נזירי הכנסיה קרבים עם רכב זחלים כבד לאסוף את הגופה. האובך שיווה לכל צורה עגמומית.

אמי בכתה. אשתו של אבי עלתה לילדים. אני חושבת שאחרי הערב הזה חיינו לא חזרו להיות אותו דבר.

אהבתם?

הירשמו ותדעו מתי מתפרסם הסיפור הבא

דברו איתי

בואו נשמור על קשר, דברו איתי או שלחו לי תגובות בדוא"ל:

shootingstarblog@outlook.com

​© כל הזכויות שמורות לש.מ

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או הסיפורים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

 

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסור בהחלט.