shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

בוטנים וכאוס

עודכן ב: אוק 26



הוצאת הספינה השניה מהים ארכה שש שנים. אסדות עצומות נבנו סביבה ועגורנים משו אותה בעזרת חבלי פשתן ארוכים ובעובי זרוע. תהליך מציאת הספינה ארך שנים ארוכות יותר משנות אדם. מקומות רבים הוצעו למיקומה המדויק, חלקן השערות נישאות ברוח, חלקן כבדות משקל וחלקן התראו כאחת אבל התבררו כאחרת.

כשהוצאה הספינה עטו עליה אוכלי הנבלות השונים, מהנדסים, חוקרי טכנולוגיה ותרבות. הציווליזציה באשלין קיוותה לפתור את מרבית הבעיות שנחו לפתחה במידע השמור בקפסולה המכוסה קשוות שנתקשו. אבל בין נחילי המהנדסים שעבדו על הספינה במחקר היניקה הקדחתני, נעה דמות אחת וחיפשה משהו כשלבסוף מצאה את שחיפשה, חייכה כמו מי שנתאשרו כל השערותיה. היה זה באולם גדול, שבימים אחרים היה כנראה מואר באור פנינים נוצץ, מעוטר בציורים שכמו מאובנים רק מעט מהם הבינה. היא פסעה בין ספסלים, מביטה לצדדים, ואז מצאה אותו, בדיוק כפי שדמיינה, מונח על אחד המושבים, ספר נייר ועבה. היא לא השתהתה לבחון אותו אלא חיש הכניסה אותו אל תוך מעילה.

"גברת טוביאס?" הפתיע אותה קול מאחור.

"הנריינאטו, גברת טוביאס היא אמי", השיבה הנריינאטו וחשה את הספר מבצבץ כמו בטן של חטא. היא סידרה את הספר כך שיהיה המשך לקיפול כלשהו בעורה.

"חיפשתי אותך", אמרה האישה מאחור, "מצאתי לך מכשיר תקשורת שתוכלי לקחת למחקרך המסקרן".

הנריינאטו הסתובבה, חייכה, לקחה את המכשיר ומיהרה להסתלק.



*

הציוויליזציה באשלין מנתה כשלושה מיליארד בני אדם וגילה נאמד באלפיים שנות קיום. חלקים רבים ממנה היו חקלאים פשוטים ורחוקים ממרכזי הערים הגדולות. רבים מאלה היו חבוים ביערות, בקרחונים ובמדבריות; בלתי ידועים למחקר, ומספרם נאמד כשני מיליארד איש.

איבוד הנתונים של אשלין עמד על חמישים אחוזים ומציאת הטכנולוגיה של ספינת האם הייתה במשך מאות שנים המטרה העיקרית של ממשלת אשלין, אך בשנים האחרונות בעיות סוציולוגיות דחקו אותה לדרכים שוליות ומשובשות.


ההשערה הראשונה בדבר מיקומה של הספינה התחיל במחקרו של טוביאס האנגלי, עמית מחקר באוניברסיטת מדלן שבעיר הגדולה מדלן. טוביאס ועמיתיו למחקר מיפו את התפשטות הציוויליזציה על סמך השינויים האנתרופולוגים שמצאו בקבוצות התושבים של אשלין. הם עקבו אחרי שינויים תרבותיים שנבעו ממחקריו של האנגלי. הציביליזציה של אשלין נחשבה מאוד רליגיוזית בשל הקולות שבקעו מהשמים והעניקה להאנגלי שדה מחקר פורה. קבוצתו של האנגלי מצאה שאופן האמונה באל אחד הפיק מעין קו התפתחותי על פני אשלין. ככל שנעו אחורה בזמן ובמרחב גילו אמונה באל אחד מבוססת, וככל שהתקרבו להווה נעשה האל למשהו פלואידי, רב פנים, פוליפורמי ולעיתים בלתי קיים. הגרפים והמפות הראו בבירור שככל ששדה המחקר של השמים הקולניים התפתח והשתכלל, האדם באשלין התקדם לאל רב משמעויות.

האנגלי מצא שבמקום בו נמצאה האמונה באל אחד המורכבת ביותר, שם גם נמצאת הקבוצה גדולה ביותר של תושבי אשלין מהבלתי ידועות.

היה זה בקצה מדבר גדול על חופו של האוקיינוס, בעיר גדולה עשויה בוץ, שם מצא האנגלי את נקודת האפס של אשלין. המורכבות הדתית במקום הייתה סבוכה לאין שיעור; טלאים, פרדוקסים ואקסיומות טאוטולוגיות היו רווחות באמונת המקומיים והם הצביעו על האוקיינוס כרחם וכאב, כסוף והתחלה, כמידת הדין והרחמים. האנגלי חש שכל חלקי פהאזל של חייו המורכבים הונחו במקום. באוקיינוס הזה התחילו החיפושים אחרי ספינת האם.

אך הספינה לא נמצאה שם.


ההשערה השניה הועלתה חמישים שנים מאוחר יותר. מה שהאנגלי לא לקח בחשבון אמרה ההשערה, שהניצולים מספינת האם נפלטו מספינת האם במטוסים ולא עשו את דרכם בסירות כך שאת פניהם עשו על סמך המזון דווקא. אל פוליתאיזם אקולוגי וכי מיקומה של הספינה יכול להיות בכל מקום. מאותו רגע טוביאס האנגלי נחשב שרלטן, עשיר מדי, שבע מדי ובשנים האחרונות הוא הסתגר באחוזתו ועקב אחרי החיפושים מתוך שלווה של אדם שהתרחק מכל וכל.

מתוך ארבעת ילדיו של האנגלי נשאר איתו באחוזה רק בנו הבכור כשהאחרון דואג לכל מחסורו כחסיד חסון ושתקן. פרט למפגשים קבועים הם סבבו באחוזה כשתי רוחות רפאים, פגשיתם הראשונה הייתה בתפילת הבוקר בקאפלה הקטנה שהאב הקים באחוזה, מתפללים על פי סידור תפילה שהאנגלי שיחזר במחקריו. שלושה מסלולים נפרדים עשו הטקסטים מן העיר המדברית כשבסוף כל מסלול נותר זעיר מן הזעיר מן המקור. שנים רבות התפללו חסידי מחקרו לפי אותו סידור אבל בחמישים השנים האחרונות זנחו אותו חסידיו, מושפעים מכשלונו בשדה המחקר.

כשעל סמך ההשערה השניה הוצאה הספינה מהמים המתוקים של האוקיינוס הצפוני, ישב בנו לידו ויחד הם עקבו בהוצאת הלוויתן המתכתי מן המים. מיד כששנשטפו המים והתגלתה צורתה של הספינה, התרווח האנגלי לאחור ופלט אנחת רווחה. זאת לא הייתה הספינה ולא חשוב מה היא כן הייתה. בנו קם ממקומו ושם את פניו לחדרו. באותו ערב טוביאס האנגלי מת כשחיוך על פניו, בנו יצא מחדרו ומצא אותו בקפאלה זרוק בין ספסל לעמוד תפילה. הוא עצמו מת עשרים שנים מאוחר יותר, בניגוד לאביו הוא מעולם לא חייך.


חמישים שנה לאחר הוצאת הספינה התבררה התגלית המרעישה כי שתי ספינות התיישבות התרסקו כאן. האירונומיה תלתה זאת במבנה המתהפך חליפות של האטמוספירה של אשלין; בעלייתה של הטרופוספירה לגבול העליון וירידתה של התרמוספירה מטה, וקיומם העונתי של מולקולות מימיות גבישיות עצומות החוסמות ממולקולות קלות להחלץ מכוח המשיכה. המפגש העונתי גורם להתפרקויות חשמליות שמרעידות את האוויר בטמפרטורה של חמישים אלף וואט ואם שתי ספינות אם מצאו את אשלין ראוי למגורים, קרוב לודאי שלא שיערו את קיומה של אטמוספירה מתהפכת וחטפו שוק חשמלי בכניסה.

שתי ציביליזציות אם כן קמו באשלין. רמזים שנראו במעבדות על שני מערכי אפיון שונים שלא הצליחו להתחבר, קיבלו אישור ומקריו של טוביאס האנגלי חזרו למרכז הבמה באמצעות נינתו, הנריינאטו.


הנריינאטו מצאה באחוזתו הנטושה של סבה הגדול עולם של חלקי פאזל. היא קראה לחדר מחקרו של טוביאס 'חדר הרפואה' - ריפוי שברי העבר. הנריינאטו האנגלי עברה באחוזה והתחקתה על עקבותיו של סבה. ברגע מסוים עברה לאחוזה הנטושה ולאחר כמה שנים, הניחה את סידור התפילה הגנוב בקאפלה.

כל חייה צעדה הנריינאטו כשזרת רגלה והאצבע הרביעית מחוברות. היא הייתה ממששת אותן ברגעים הנעימים ביותר של חייה. גן זה היה רווח בעשרים אחוזים מהאוכלוסייה באשלין אבל רק לחמישה אחוזים החיבור היה עד המפרק, לחמישה אחרים לכל אורך האצבעות ולכל השאר היה זה רק עור דק ארוך מהרגיל בבסיס האצבעות. בשלב מסוים חיפשה עדויות לכפות רגליו של טוביאס. באורווה הנטושה גילתה הנריינאטו מגפיים ישנים. היא שלפה את הרפידה ומצאה שלסבה היו שתי אצבעות מחוברות שלמות לכל אורכן. החיבור שלה היה עד המפרק.

היא לא מצאה הרבה עדויות לדוד הגדול. אבל מצאה חבית שבה שרף את מרבית חפציו ובחדרו מצאה סוד שהכמין לעתיד, קווצות של שערות, מסודרות בצנצנות, לאורכן של מדפים עצומים.

התיאוריה של הנריינאטו הייתה גנטית. היא עקבה אחרי המטען הגנטי כפי שחשבה שהיה צריך לעשות מלכתחילה. עיקר ההסמכה של הנריינאטו הייתה מיפוי הגנום המקומי ולא חיפוש ספינות אבל כשאף אחד לא ראה הייתה מכניסה חתיכות פאזל של דודה למחשבון הגנים. מיפוי שש מליון אותיות היה לוקח דקה ובארוחת הצהרים שלה הצליחה למפות חמש מאות מליון אותיות. היא התחילה עם מאה אלף דגימות גנטיות שגנבה מבוטנים בפאב ועם מאתים דגימות שיער של דודה. היא לא הבינה מדוע החזיק קווצות שיער בצנצנות וכיצד השיגן אבל מצאה בהם כאוס מדהים. לאחר אלף חמש מאות דגימות של בטנים, שיער כבר הבחינה בשביל נמלים דק של נתיב הגנים באשלין. לאחר חמישים אלף דגימות התחילו הגנים לשרטט נתיב לווינים נהדר בסיפור שעוד אף אחד לא קרא. היא הזמינה נשים וגברים מהפאב אל האחוזה שבתשקותם להכיר את האחוזה לא שאלו מדוע גנבה בוטנים ולא שאלו שאלות על מוזרויות אחרות שהיו בהתנהגותה. לאחר שמונים אלף דגימות שלחה את נתוניה לורנגלר הודי, מבכירי הגנטיקאים, שהחזיר לה את הנתונים אחר כבוד ואמר לה בנימוסו המפורסם שהוא לא מתעסק עם משפחת האנגלי. אחרי מאה אלף דגימות ועשר שנים פסקה מעבודתה, מפתה הושלמה, אבל המפה נאלצה לחכות עוד עשרים וחמש שנים עד שמצאה מישהו שיתעניין בה.

בלילות ישבה הנריינאטו בקאפלה ועמלה על תרגומו של הספר שגנבה מהספינה הראשונה. 'תכלאל', נכתב עליו בשפה העברית מוטבע בכריכה העשויה מנייר גס. הנייר היה רך, חומצי ומוכתם מרוב מישוש. הטקסט לא היה דומה במאום מסידור התפילה של סבה מלבד כמה מילים בודדות או ביטויים כאלה ואחרים.

שיערה של הנריינאטו כבר היה לבן, עורה שקוף ועיניה רטובות ועל חייה נחה מעין רגיעה של השלמה כאשר יום אחד התהפכו חייה. דפיקה נשמעה על דלת האחוזה ובפתח גילתה שני אנשים שביקשו לראות את הקאפלה של הסב. הם נכנסו פנימה והנריינאטו חשה הנאה כשנראו מלאי כבוד ויראה כלפי המקום. הם ראו את סידור התפילה וביקשו לדפדף בו. אף על פי שנראו חסרי מבע גילו לה שהם מלאי התרגשות. היא אהבה שלא דיברו על המובן מאליו וההנאה התחלפה בקשר שביקש לפרוץ ממנה כל חייה. כשביקשה מהם להישאר לישון, אחרי הכל האחוזה הייתה מרוחקת כמעט מאתים קילומטרים ממקום ישוב, הסכימו וללא נימוסים מיותרים.

קולבר ומישיגן ואניי מאלבי, הם הציגו את עצמם בארוחה. הם היו צעירים ונאים וצחקו ללא הרף. הם עישנו הרבה סמים בלילה וליטפו את הנריינאטו על אף שהייתה מבוגרת מהם בארבעים שנים וריחה היה כשל 'סבון כלים'. מתוך הרגל הנריינאטו אספה את בדליהם והראתה להם את חקירותיה. השניים נשארו באחוזה כמעט עשר שנים. היא לא שיערה כמה הייתה צמאה למישהו. כפי שגילו ומישיגן ומאלבי, נמצאו כמה סידורי תפילה בספינה הראשונה, אחד הסידורים הזכיר להם את סידור התפילה של טוביאס. הוא היה שונה מעיקרו מזה שגנבה אך שווה כמעט בחמישים אחוזים לזה של סבה. חלק מהתפילות לא היו במקומן אבל הן היו משוחזרות במלואן. "סבא שלך היה חוקר גדול", אמרה אניי. "רק צרות עין", אמר קולבר.

כשקולבר ואניי לקחו איתם את מפות הדנא של הנריינאטו כעבור עשר שנים, התחילה חקירה חדשה של מיקום הספינה הראשונה. העקבות הובילו לקו המשווה, בקו אורך 103, לחוף של האוקיינוס המלוח, מול דלתת הנהרות העצומה של עמק נרחב, ששני גבולותיו לא נראו לעין. שם בערבות המישוריות התחיל הדנא להתפצל למוקדי בידוד, שימור והתחזקות, הלאה והלאה, לפרטי פרטים, מטפס בהרים כמו טחב על סלע. הדנא של הנריינאטו עצמה הונח לבסוף באדמת האחוזה מול עיני קולבר ואניי בלבד. היא לא זכתה לראות את חקירותיה מגיעות לכדי השלמה.


לורל, מי שעקבה אחרי מפות הדנא של הנריינאטו הייתה אישה מבוגרת שכל חייה היו שקועים באפונים של הציוויליזציה. לורל האמינה שמקור השביל של הציוויליזציה לא יתגלה במאה אלף דגימות אלא במיליון, כמו שאפון אחד לא יותיר רושם אבל מליון אפונים כבר יצרו שדה רחב, לכן הקדישה את חייה לאסוף כל מפת דנא שהצליחה לשים עליה את היד; כמו שודדת קברים היא ליקטה רקמות מתות וכמו גנבת היא ליקטה רקמות חיות, וערמה אותן יחד כמו ערוגת שכבות וקיוותה יום אחד להוציא מהן יום אחד גבעול נאה ופרי עגול ונאה בסופו. שביל הנמלים של הנריינאטו הצטרף בצורה מושלמת לחלום האפונים של לורל. לורל הרגישה קרובה להנרייטה רק דרך מפותיה, היא חשה בהן מעין אמונה עזה בהתקרבות אל נס. מלבד זאת להנריינאטו הייתה ללא ספק האינטואיציה של סבה הגדול.

היום של לורל הגיע עם השלמת מליון דגימות גנטיות, צוות החקירה של לורל מנה עשר משאיות מחקר צבאיות מוטסות. הן נחתו בבסיס צבאי במזרח הרחוק בכיוון מקום הולדתה של לורל ויצאו בטור ארוך אל עבר האוקיינוס.

בעלי החיים הגדולים שהכירה כל חייה מילאו את הערבות האינסופיות. במרחק התנוסס הרכס המושלג ממנו גלשו רוחות הזעם של החורף. לורל ידעה שהוריה לא ישמחו לראותה, היא הייתה שודדת הקברים, מרעילת הטבע, או כל כינוי אחר שהוריה שאבו מפולקלור לא להם. אמה הייתה מיילדת ואביה ייצר שיני שיש לתושבי האזור. מאז שלורל עמדה על דעתה ידעה שהוריה תיעבו את אנשי המדע, חביבים ככל שיהיו, יעילים כלל שיהיו, מיטיבים ככל שיהיו, מבדיקת זיהום אדמות, ואוויר, דרך הרגעת הרוחות וכלה בריפוי מחלות, הם התחילו בחשדנות. כל מחקר כזה תבע שינוי שתמיד, משום מה, בא על חשבונם של החלשים. "עשוי להיות מחקר טוב, אבל עוד לא פגשנו כזה", אמרו הוריה לחוקרים שביקשו לשמוע. "זה לא אתם, אתם אנשים טובים, זה תמיד בעלי המניות אשמים".

זמן מה ביקשה לורל להתחבב עליהם וגם למדה רפואת שיניים אבל משעה שביקשו שלא תתחבב עליהם, אז במקום לרפא שיניים חפרה קברים והוציאה לסתות.

היא זכרה את האוקיינוס האכזרי והרוחות החזקות לא כדברים שיכולים להוליד ציוויליזציה אלא כדברים שהורגים. אבל המפות, השיניים, הבוטנים, הזרעים, האמונות, הציורים, הכל הוביל אליו. חוסר ההתאמה היה פחות מאחוז. אולי עימות מחזק? לא היו הרבה תומכים לתיאוריה הזאת.

השיירה עקפה את העיר של הוריה והמשיכה בדרכה לחוף הסוער. גלים עצומים נחבטו בקרבת החוף. במשך שבועות חקרו אנשי המשאיות את מבנה השיניים שנמצאו בקברים ישנים באיזור. זאת הייתה, ללא ספק, נקודת המוצא. לורל הביטה על העיר בגבה. "הרווח אינסופי וההפסד אינסופי", אמרו הוריה.

ערב אחד לורל נכנסה אל העיר במסווה. היא לבשה את השמלה המקומית של גברים עקרים, שמלה בצבע של שן מוכת חומצה לקטית. חברי הכת היו גברים שלא הביאו ילדים לעולם ונחשבו קדושים או זנאים, תלוי במתבונן. מתוך עקרון לא ברור עקרו את שיניהם לגמרי ואת השיניים הביאו לאביה.

הייתה זאת הנוראית מבין הערים שהכירה והטובה שבהן. בית הוריה שכן בפרברים על גבול הערבה ויער הררי. האחוזה נבנתה מקנים, נמוכה, רחבת ידיים, בעלת מרפסות, מוקפת כמה מבנים ומאות חדרים. הסיכוי למצוא אותם באמצע היום היה קלוש, אילולא ידעת היכן לחפש. היא פנתה לבקתה המרכזית ומצאה למזלה את אביה, רוכן מעל שולחן עבודתו, מתאים תותבות שיש לחומר גומי מוקשח, מוקף כתריסר מערכות שינים עם שמות עליהם. מילדותה נותרה בה ריחו של הדונג עם שביב עשן מצמית. כשאביה הרים את ראשו הביט עליה ולא אמר דבר. הוא עבד הרבה שנים לסגל לעצמו שלוות רוח מטומטמת כזאת. הוא היה אדם מבוגר בדיוק כמוה; רק שש עשרה שנים הפרידו ביניהם, אבל הוא התנהג כאחרון הנערים המבוגרים בשנה אחת מן האחרים. אחרי לידתה אביו סירס את עצמו ולבש את הגלימה, אולי בכך הייתה נעוצה חשיבותו העצמית. אחרי כמה דקות שבה המשיך לעבוד והתמיד בשתיקתו, נכנסה, ליטפה את כתפו והוא למצער לא דחה אותה.

אימה ישבה בחדר אחר וערכה את רשימותיה. גם שם לא דחו את ידה המלטפת אבל לא מעבר לכך.

לורל מעולם לא מצאה הגדרה מניחת דעת לשלווה אבל כשחזרה למחנה זה היה הדבר הכי קרוב שהרגישה. שנתיים חיפשו צוותי הצבא את הספינה אך האחרונה לא נמצאה באוקיינוס האכזרי.


הספינה נמצאה לבסוף בעקבות חיפוש פרוזאי אחרי אפשרויות להנחת כבל תקשורת תת מימי. סריקת הקרקעית באוקיינוס הנמוך נמשכו שש שנים והתעכבה בשל רכסיו הגבוהים שמילאו תשעים אחוזים משפטח הפנים. מספר חברות גדולות ניסו בעבר לשלוט בנתיביו של האוקיינוס הרדוד, עד שהותירו אותו לזאבים ים בודדים. איימי הייתה אחת מהן, בתו של זאב הים המפורסם, ג'ונה.

את סריקת הקרקעית וחיפוש נתיב להנחת הכבל ערך הצוות של איימי. היכרותם עם נתיבי האוקיינוס הנמוך לא ניטרלו לגמרי את התקלות ופחת הציוד. בתום החיפוש ישבה איימי וערכה שוב את דוח רווח והפסד שהבטיחה לרואה החשבון שלה כבר לפני חצי שנה. שורת החובות האבודים הייתה עמוקה מעומק האוקיינוס הממוצע בכך עברה על החוק הראשון של אביה, אל תחכי לכסף, שהם יחכו לעבודה.

החשבוניות משש השנים האחרונות הצטברו למאות, נעים בין רווחים להפסדים, בן קטנים לגדולים, לכי תגדירי אום עוגן שעולה יותר מהעוגן עצמו. לא היה קל להבין האם היא ברווח או הפסד אבל בכך סייע לה רואה החשבון שלה שאמר שהיא בהפסד, "את בהפסד איימי כל זמן שההתחיבויות ימשיכו להתמשש רק בתקופת המס הבאה". אבל איימי לא הבינה למה היא לא יכולה להחשב כמצליחה על סמך התחייבויות לא ממומשות.

הספינה של איימי עגנה על חוף ים נסתר על אף שהיה חשוף לעין. מנגד ראו את יערות הגשם מבצבצים מעל קצות המצוקים, שורשיהם מפוררים או מחזיקים את אדמת המצוק. שבטים רבים אכלסו את היערות ואיליון, רופא הספינה, ניסה להבין מדוע הם עוינים אותם בכל הפעמים שהוזעק אל היער להציל רגל או יד או עין. מחקרו הדל העלה שמציאותם בנמל הנסתר, מספרם, ילדיהם, צורת ספינתם, בגדיהם, כושרם להשתמש בכלים, גורמת לכמה טאבואים בתרבותם להצטרף בו זמנית אל איום גדול מדי, מפחיד מדי. "הם חוזרים שוב ושוב משהו על נבואה, אדמה, שיניים וברד כבד", אמר אליון. באין ברירה בנו חומה ארוכה שחסמה את הסתננותם של השבטים המאיימים.


איימי חשבה אולי להתחיל לסכם את החשבוניות מחדש. הפעם רק את ההכנסות. היא שכבה על ערסלה בתאה הלוהט וחשבה לקצץ את שכרו של איליון שהיה הגבוה ביותר. מזון, מה מחיר המזון? מדוע הם רוכשים מזון לכל הרוחות? אולי תנסה לכמת את תרומתם של הילדים לעמוד ההון התפעולי? אך כל חלומותיה בהקיץ נפסקו כששמעה התרחשות על החוף. איימי עלתה עלתה לסיפון במהירות, היא טיפסה בסלומות וחפה דרך הדלתות ולא החמיצה אף כתם חלודה בגוף הספינה כאילו היה חוב אבוד לזמן.

מבעד יערות הגשם הבחינה בשלושת הראשים של ג'ורנה איליון וטאמר. יון צלע ולג'ורנה היה אקדח זיקוקים ביד. מאחוריהם ראתה את עורם הקורן של אנשי השבטים. אנשי הצוות הנותרים הלכו ללוותם ולאיים על אנשי היערות. השלושה חזרו עם מזחלת עמוסה כל טוב מהעיר... אה... לאיזו עמודה היא תכניס את זה?


בשעת ערב חגגו בשולחן ארוך. הם שתו כסף ואכלו כסף. ג'ורנה סיפרה כי ספינת האם השניה התגלתה בנתיב הנחת הכבל התת קרקעי. "הסריקות שלנו גילו את מבנה הספינה בעומק קילומטר מפני הים", אמרה ג'ורנה. "אנחנו בתוך ההיסטוריה גם אם לא רצינו בכך", אמר איליון. "מישהו יעשה על זה כסף ולא אנחנו", אמרה איימי.

"לא בטוח, בקרוב יתחילו לסרוק את היערות בסמוך לה ולהקים את האסדות להוצאתה", אמרה ג'ורנה.

"תמשיכי בבקשה", אמרה איימי.

"אז בקרוב תכנס עבודה, מי מכיר את המים הרדודים יותר טוב מאיתנו, מי יסתכן להכנס לכאן?"

איימי הנהנה לאישור אך הייתה לה תוכנית אחרת. החוק השני של אביה היה, "איימי חמודה, תגנבי בלי להיתפס".


הארוחה התפזרה כשהילדים התעייפו. בערב הם עברו על הסריקות והפליגו לעבר ספינת האם. כעבור שבוע עמדו מעליה. רוזה התלבשה והתחברה לצינור החשמל והחמצן. היא שקעה במים ולקחה איתה את תוכנית הספינה. אם תצליח, תעתיק משם את כל שתצליח. החוק השלישי של אביה היה, "הידע הוא אלוהייך אבל האומץ הוא השתן בפניו של האל".

רוזה סימנה שהכל מוכן, ושקעה במים. כל הצוות עמד על הסיפון והביט סביב. הם אהבו את הים. הוא היה אב ואם.







אהבתם?

הירשמו ותדעו מתי מתפרסם הסיפור הבא

דברו איתי

בואו נשמור על קשר, דברו איתי או שלחו לי תגובות בדוא"ל:

shootingstarblog@outlook.com

​© כל הזכויות שמורות לש.מ

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או הסיפורים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

 

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסור בהחלט.