shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

הכפילה


הטיירלס פותחה מאות שנים לפניה ולא השתנתה כהוא זה, פלטפורמת עמידה צרה בעל תאוצת ריחוף מזערית. הטיירלס ריחפה על בסיס אלקטרו מגנט ונתיבי פוספט. הטיירלס אומרים, שינתה את החיים כפי שהכרנו, אם תחילה הומצא הגלגל ולא שינה כלום, קופים המשיכו להילחם זה בזה; אז הומצאה הטיירלס, וגם היא לא שינתה שום דבר וקופים המשיכו להילחם זה בזה. מה שחשוב בעובדה הזאת, שנמתח קו בן אלפי שנים בין שתי ההמצאות.

מאז שהומצאה הטיירלס הרבה דברים השתנו בה והפלטפורמה נעשתה צרה יותר, קלה, בטיחותית וחסכונית. אבל בדבר אחד היא לא השתנתה, היא עדיין הובילה נשים ממקום למקום דרך הרבה מקומות באמצע. האמצע היה הדבר שלפעמים היה החשוב ביותר ולפעמים היה המיותר ביותר.


לוק החזיקה כעת סנדויץ' שהכיל אמצע חשוב ביותר וצפתה בסדרה האהובה עליה ובכתה. הטיירלס האהוב עליה נגנב הבוקר והשוטרים לא האמינו לה. הם היו שניים שגיבו זה את דברי השני והיא הייתה אחת בלבד. לוק הייתה עם עודף משקל ולטענת אחד השוטרים, חד ההבחנה, "טיירלס xxxl בולט מיד לעין".

"בדיוק", אמר השני, "אף אחד לא היה מסתכן. חוץ מזה טיירלס כאלה כל הזמן קורים איתם תאונות".

"לגמרי", אמר השני. "אף אחד לא ייקח".

היא יצאה מתחנת המשטרה בוכה ואומללה. אף אחד לא היה מסתכן בבולט ומסוכן. אם הייתה עם חברה היא הייתה אומרת להם, "מה פתאום, נהייתם מדענים?" וחברה שלה הייתה אומרת, "בדיוק". אנשים גיבורים בקבוצות.

את כל כספה השקיעה בטיירלס שלה. הטיירלס שעזר לה לעצמאות, לחופש, ליכולת להרחיק, להעז, לגוון, לשבור את כיפת הזכוכית של המעמד התחתון, את המינוריות הנשית, את המגבלות של החברה, מה עוד? הכל! היא הייתה חופשיה כמו ציפור. היא לא הייתה זקוקה לשום אחד שייקח אותה, היא הייתה יכולה לבד. הטיירלס שיחרר כל הרבה נשים, בעיקר צעירות, מאוד, כמו כל הישג אחר של הלוחמות הפמיניסטיות שמתקבצות באלגברא. אלגברא… איך תגיע לפאב החביב עליה בקצה העיר ותחזור משם באמצע הלילה? היא בכתה שוב. היא הרגישה שהחיים חזרו לתקופה שבה ברחה מהבית והסתובבה ברחובות, חיפשה עבודה, נוצלה שוב ושוב, שכר רעב, עד שעמדה על רגליה.


הסדרה בה צפתה עסקה במניפולציה של עשר שנים בסופה הייתה אמורה הגיבורה להרוויח 15 מיליון. הייתה זאת סדרה מסחררת וכבר אחת עשרה שנים האנשים לא חדלו מלעסוק בה. ההשקעה שהשקיעה הגיבורה עשר שנים, לא הייתה שקרים בלבד, כי שקרים בלבד לא היו מסבירים את הסערה שחוללה הסדרה. יש מי שמשקיע את כוחו הפיזי, יש מי שמשקיע את זמנו, יש מי שמשקיע את מרצו, ויש מי שמשקיע את מוחו, כדי לשקר ולחטוף ולבעול ולהרוויח, ויש מי שמסוגל להשקיע אהבה כדי לעשות בדיוק את כל זה. לא היה מי שלא נדרש לעמדה כלשהי ביחס אליה. והיא העמיקה את הרגש מעונה לעונה. כששמנה וכשרזתה, כשליוותה את חמותה אל מותה והשתתפה בצערם של ילדיה - אנדריאן ואלגברא סערו חזק יותר מסערות החול שלהם. , כשנכנסה להריון כולם בכו. כשחיבקה את ילדיה שלה, כשהשכיבה אותם לישון וכששכבה עם בעלה, לא הייתה אחת, שלא הזדעזעה מההכרה באמפתיה שרחשה לגיבורה.

אך עלפי רוב הייתה שנואה. רק קומץ באנדריאן העריץ אותה, קומץ שהיא נתנה לו תקווה. באיזה אופן ניתן לכבד שקרנית ומניפולטיבית ולשאוב ממנה חיזוק? בפאב אלגברא היו לה לא מעט מעריצות, ונתלה שם שלט עם לוגו הסדרה וכוס בירה ממותגת בצד, שלט אחד מרבים ואחרים שניתן לקנות בבזרים, שעליו נכתב, aren’t we all. משפט שהתגלגל על לשונה של לוק לא פעם כשמישהו זרק את האבן הראשונה על מישהו. פוסטר אחר שמאוד אהבו באלגברא, היה עם מלקולם x, כוס בירה ממותגת והמשפט, "מהפיכה היא כמו שריפה ביער".

העונה הזאת שצפתה בה עכשיו לוק, הייתה שנתיים אחרי שעזבה הגיבורה כל מה שבנתה, עם חמש עשרה מיליון, וחיה כפי שרצתה כל חייה לחיות. שלוש העונות האחרונות התמקדו בהתמודדות עם פירות העבר וההסתכלות קדימה, כיצד יראו חייה, מה תסכים להכניס דרך החומה שבנתה סביבה האחוזה וסביב ליבה.

לוק שוב בכתה.


חבריה במשרד קנו ללוק ליום ההולדת ThroYa cigarette dispenser להפסקת עישון. הייתה זאת מתנה יקרה ועלובה. קופסה שחורה, רבועה, מושלמת, רק כשנגעת בשטח הפנים נתגלו ספרות וכפתור menu, מוארים בכחול נעים. לפי בקשת המשתמש היא נועדה להוציא בכל יום כמות מדורגת ומתמעטת של סיגריות. היא התחילה לפני חמישה שבועות עם חמש סיגריות ליום לשבוע, ארבע ליום לשבוע, וכן הלאה. כעת עמדה על היום האחרון, של השבוע האחרון, עם הסיגריה האחרונה. הערב תיפול תרויה. אבל זה היה זמן גרוע לנפילת תרויה כשהיא כל כך עצובה.

עוד חמש דקות בעשר תצא הסיגריה האחרונה מחריץ סודי בקופסה. בלי טיירלס ובלי הסיגריות שלה העולם נראה כל כך עגמומי. חבריה במשרד אמרו לה שאושר שתלוי בדבר הוא לא אושר, והרופא שלה שאל, האם יש אושר אחר? מה הם מקשקשים? הרופא אישש שוב את הרגשתה שחייבים לצאת לעולם בשניים כדי שיהיה לך גיבוי. אז היא שכבה אתו שוב. הוא אהב את גופה העגלגל. היא הזכירה לו את פיקאסו. היא לא הזכירה לעצמה את פיקאסו. מה זה בכלל אומר פיקאסו?

חברותיה באלגברא אהבו לשמוע על עלילותיה עם הרופא שלה. נקמה מתוקה בכל המניאקים בתבל. אבל די נמאס לה להילחם בכולם. היא אהבה את הרופא שלה, אבל הוא הצליח להבהיר לה, בלי להעליבה, שאהבה מהסוג הזה יש לו בבית באיכות טובה יותר. עליה לנצל את חוזקותיה, אמר לה, את טובה לעבודת נמלים, יש לך חריצות וריכוז ויכולת לעבודה שגרתית ואת צריכה לדרוש על זה הרבה כסף. אבל זאת הייתה שטות, כי אף אחד לא שילם הרבה כסף על עבודת נמלים, בשביל זה יש נמלים. הבנות באלגברא גיבו אותה בעניין.


בשעה עשר בדיוק יצאה הסיגריה האחרונה ותרויה התחילה להתקפל בנקישות עדינות והפכה לקוביה קטנה. ריבוע שלישי של גודלה המקורי. לוק שמה אותה בכיס ויצאה איתה החוצה. במלון הדירות שבו שכרה חדר, חדרה היה הטוב במלון. הוא היה בקומת הקרקע ופנה אל הנוף המדברי של אנדריאן. ארבעה עצי אקליפטון גבהים צמחו שם, וחבריה למלון שלא יכלו להרשות לעצמם דירות, תלו ביניהם ערסלים. שיחי אופיוניטה קוצניים גידרו את החצר.

כוכב אנדריאן היה מדבר מדומה, עם קמטים ומשטחי חול עצומים. אבל ספקטרוסקופיה הראתה שאנדריאן עמוס במים שקועים באקוויפרים. אז כשבעלי החיים הגדולים הגיעו יחד עם האנושות לפני מאתיים חמישים שנים המצב השתנה לחלוטין. כעת אכלסו את אנדריאן 8 מיליארד איש והם התפרשו במשך 250 שנים בקווי האקוויפרים, הטילו את צואתם, ואת שאריות מזונם ואת גופם המתפורר, ואנדריאן הפך לכדור פורח בוורידי המים התת קרקעיים.

עיר הבירה של הפדרציה הצפונית, אנדריאן, כשם הכוכב, הייתה דקה וחטובה, אורכה היה מאה חמישים קילומטר ורוחבה הארוך ביותר היה עשרים קילומטר. ערים אחרות נראו כמפלצות מרובות ידיים, לכאורה חסרות הגיון אנושי, אם לא לוקחים בחשבון את המים כמרכיב נפשי ראשון במעלתו.

מחוץ לחדר של לוק השתרע נוף חוליות לבן. חיות קטנות זחלו בקרקע והותירו את רישומן הקל ביותר על החול. בקושי היה ניתן לשמוע את הרכבת חולפת מאחורי החוליות. בערבים הקצרים של אנדריאן בדרך כלל עמדה אחת משתי הלבנות ובבוקר, אחת משתי השמשות, הגדולה או הקטנה ולפעמים כולן יחד. אף אדם באנדריאן לא חי באותו מצב סידור של ארבעת גרמי השמיים הגדולים. הלבנה הרבועה עמדה עכשיו בשמים ונראתה כמו מעוין בגלל זווית נטייתה.

איך אני אגיע לאלגברא הערב? תהתה לוק.

היא הציתה את הסיגריה וביקשה להקדיש מחשבה לכל שאיפה אחרת היא תתבזבז. אבל למרות זאת, הסיגריה נגמרה במהירות והיא הוציאה את תרויה מהיד וזרקה אותה לחול ותרויה התכסתה במהירות בחול גולש.


לוק יצאה מהבית תוך שהיא אוספת במהירות ארנק וטלפון ומעיל ותיק. רצה הכי מהר שהצליחה והספיקה לעלות על הציבורית שעמדה לצאת. בציבורית חיפשה את המושב הכי פחות מלוכלך והצטמצמה בו שחס וחלילה שלא יבחינו בה. לעזאזל, כבר עמדתי על רגלי, זעקה בליבה ודפקה על משענת המושב. היא הסתכלה סביב האם מישהו שם לב. הנוסעים בשעה הזאת היו מדכאים. גם היא היתה כזאת. הומוסאקרית.

בשעה הבאה הציבורית נכנסה ויצאה בין מנהרות, גשרים, שכונות מגורים, מרכזים שוקקים, עד שהגיעה ממש קרוב לאלגברא אל שכונת עסקים מפויחים, מוסכים, מעדניות זולות, סופרים גדולים, קצביות, קומפוסטרים ממשלתיים, אגני מחזור, מחלקת טיוב קרקע ממשלתית. לא מקום שרצתה להסתובב בו ברגל. היא ירדה מהרכבת והתחילה לצעוד אל הפאב. ריח חמוץ היה באוויר.

כשהגיעה לאלגברא עצרה להתנשם במדרכה מהעבר השני, מאחורי פינת הבניין, ולנגב את טיפות הזיעה מפניה ולהתאפר. בחוץ עמדו פנים מוכרות. היו שם כמה שרחרחו אותה עם הלשון בחוץ ועם ליבידו בלחץ של כמה אטמוספירות. מה שהציק ללוק היה שהן היו עיוורות לה, הן רק רצו מה שהן רצו. "ומה, את לא רוצה מה שאת רוצה?" שאלה אותה אחת. "כן", אמרה מישהי אחרת, "כולן רוצות מה שהן רוצות". היא לא ענתה להן, יש שאלות שרק כנות תוכל לענות עליהן, ואי אפשר להכריע בהן לפי הרוב.

לוק ניגבה את טיפות הזיעה ממצחה וחיכתה שליבה יפסיק לפעום כל כך מהר. בלי קשר לבחורות ההן, היא הכירה אחת שקראו לה כנות ולא היה לה שום קשר לכנות. היא הייתה הטיפוס הכי נחמד בעולם ולא תתפוס אותה לעולם בחרא, אבל לוק ברחה ממנה כמו מאש כי הבחורה הזאת הייתה סבל מכוסה בזהב.

לוק כבר התכוננה לצאת ממחבואה כשלפתע, לכל הרוחות, הטיירלס שלה חצו את הכביש הראשי. היא נותרה מאחורי פינת הבניין. מה לעזאזל? איך היא מעזה. על הטיירלס עמדה בחורה די דומה לה. אני לא מאמינה, יש דברים שהם פשוט… מצחיקים. היא קראה את האידיוט של דוסטוייבסקי וצחקה מכל רגע. מה אני לומדת כאן? שאלה את עצמה. לוק!! הטיירלס שלך! החיים שלך!! כן, אבל...

הבחורה עגנה במתקן ליד הפאב וסידרה את שמלת האמפייר הוורודה שלה. היה לה תיק קטן ועקבים גבוהים. היא התלבשה יפה. מעניין איפה היא קנתה את השמלה הזאת. באנדריאן היה רק קיץ ומונסונים שלא ביטלו אף פעם את הצורך בשמלות סטרפלס או בלי שרוולים.

אז מה, הבחורה לא יודעת? צירוף מיקרים די ביש מזל בשביל הצעירה. כן, היא הייתה צעירה. מאוד. כמעט נדמה שלא הייתה בגיל החוקי. הבחורה ניסתה להשתלב בחבורה על המדרכה ושפת הגוף הייתה של חוסר עניין במתרחש אבל, מי כמוה יודעת, כל מעייניה של הבחורה היה במה חושבים עליה.

ברגע שהבחורה נכנסה פנימה לוק יצאה מהמחבוא ונגשה אל הטיירלס שלה. היא ליטפה אותם ועזבה אותם ונכנסה לפאב.


המקום היה דליל כיאה לאמצע השבוע. הנערה עמדה ליד הדלפק והתנועעה. אחר כך קיבלה קוסמופוליטן מהברמנית וגם את כל ההצגה שהברמנית דופקת לנערות מתחילות, כאילו שכחה וקראה לה, ושמה לה פרוסת לימון על הכוס וכאילו הזהירה אותה מאיזה שולחן אקראי.

במשך כל הערב הזדחל והשתלט על לוק תחושת דיכאון עזה. רצו בראשה כל כך הרבה מחשבות. בהתחלה חשבה שזה קשור לגיל הצעיר של הנערה, ואחר כך חשבה שזה השעמום וחוסר היצירתיות, ואחר כך חשבה שזה סוג העבודה שלה, אחר כך חשבה שזאת הבריאות, ואחר כך חשבה שזה הפיתויים השטותיים שאנשים מתפתים אליהם, ואחר כך חשבה שזאת הבדידות, אחר כך חשבה שזה הביטחון העצמי.

באמצע הסתכלה על הנערה שנראתה שמחה, אבל קרוב לוודאי שליבה פעם באימה. בשלב מסוים הבחורה יצאה לבדה, שיכורה וקרוב לוודאי עצובה וצעדה לטיירלס. לוק עקבה אחריה מרחוק. כשנעלמה הבחורה מהעין עם הטיירלס שלה נפרדה לוק לעת עתה מהטיירלס שלה ושבה אל הפאב. מצב רוחה השתפר.

שעה לפני הרכבת האחרונה היא יצאה החוצה. היא הייתה שיכורה ושמחה. האוויר של הלילה עשה לה טוב, אפילו המפלטים ששחררו בשעות הללו גז ממצבורי הקומפוסט לא הצליחו לפגום בשמחה המעטה של החופש. היא המתינה לרכבת

ועלתה על הציבורית כשהיא מאמינה בשני דברים הפוכים, שהיא תתחדש בטיירלס חדשה אם הבנק יאשר ושהיא תתחיל לנסוע ברכבת. שתי האפשרויות נראו ברות ביצוע. אבל יותר מכל, שתי האפשרויות נראו אפשרויות נחמדות למדי.

השמש הקטנה של אנדריאן התחילה לעלות ולהכתים את הלילה שעוד ימשיך שש שעות.


5.2.20

0 צפיות

אהבתם?

הירשמו ותדעו מתי מתפרסם הסיפור הבא

דברו איתי

בואו נשמור על קשר, דברו איתי או שלחו לי תגובות בדוא"ל:

shootingstarblog@outlook.com

​© כל הזכויות שמורות לש.מ

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או הסיפורים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

 

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסור בהחלט.