shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

הכפילה

עודכן ב: 20 דצמ 2020


הטיירלס פותחה מאות שנים לפני לוק ולא השתנתה כהוא זה. פלטפורמת עמידה צרה, נתמכת על ידי נתיבי הפוספט ובעלת תאוצת ריחוף טובה בכבישים המרכזיים וסבירה בפריפריה. הטיירלס הייתה ההמצאה החשובה ביותר מבין שתיים, הגלגל והטיירלס. אמנם גם זה וגם זאת לא מנעו מקופים להילחם זה בזה, אבל העובדה שהמצאה מסוגלת לבטל המצאה אחרת, נתן תקווה ללא מעט נשים באנדריאן.

מאז שהומצאה הטיירלס באנדריאן, נעשה הכוכב המדברי אחד מאלף הכוכבים העשירים ביותר הידועים. הרבה דברים השתנו בטיירלס, והפלטפורמה הצרה השתכללה ונעשתה קלה, בטיחותית וחסכונית. הרבה חיקויים קמו לה ברחבי החלל הקרוב לאנדריאן והידוע, אבל בדבר אחד היא לא השתנתה בכל מקום שהוא, הטיירלס הייתה המובילה העיקרית של נשים ממקום למקום דרך הרבה מקומות באמצע. האמצע היה לפעמים הדבר החשוב ביותר ולפעמים היה המיותר ביותר, תלוי איזה מגדר שואלים.


לוק החזיקה כעת סנדביץ' שהכיל אמצע חשוב ביותר וצפתה בסדרה האהובה עליה ובכתה. הטיירלס האהובה שלה נגנבה הבוקר והשוטרים לא האמינו לה. הם היו שני שוטרים שגיבו זה את דברי השני והיא הייתה אחת בלבד. לטענת אחד השוטרים, חד ההבחנה, לוק סבלה מעודף משקל וטיירלס xxxl הייתה בולטת מדי לעין ובדרך כלל אף אחד לא הסתכן בגנבתן.

"בדיוק", אמר השני, "אף אחד לא היה מסתכן וחוץ מזה טיירלס כאלה כל הזמן קורים איתם תאונות".

"לגמרי", אמר השני. "אף אחד לא יקח. בטח שכחת איפה הוא".

היא יצאה מתחנת המשטרה בוכה ואומללה. אף אחד לא היה מסתכן בבולט ומסוכן... אם רק הייתה עם חברה היא הייתה אומרת להם, "מה פתאום", וחברה שלה הייתה מחזקת אותה, "בדיוק, איזה מחקר אתם מצטטים בדיוק?" אנשים גיבורים בקבוצות.

לוק השקיעה את כל כספה בטיירלס שלה. הטיירלס עזרה לה לעצמאות, ליכולת להרחיק, להעז, לגוון, לשבור את כיפת הזכוכית של המעמד התחתון, את המינוריות הנשית, את המגבלות של החברה, מה עוד? הכל! היא הייתה חופשיה לבחור כמו בחור. היא לא הייתה זקוקה לאף אחד שיקח אותה, ולא הזדקקה לתחבורה הציבורית, היא הייתה יכולה לבד. הטיירלס שיחרר כל הרבה נשים, בעיקר צעירות, מףכמעט כמו כל הישג אחר של הלוחמות הפמיניסטיות המתקבצות באלגברא. אלגברא… איך תגיע לפאב החביב עליה בקצה העיר ותחזור משם באמצע הלילה? היא בכתה שוב. היא הרגישה שהחיים חזרו לתקופה שבה ברחה מהבית, הסתובבה ברחובות, חיפשה עבודה, נוצלה שוב ושוב, שכר רעב, ידיים שליטפו, הערות שפגעו, עד שעמדה על רגליה.


'החוטים של קני', הסדרה בה צפתה, עסקה במניפולציה של עשר שנים בסופה קני הגיבורה הייתה אמורה להרוויח 15 מיליון אשריונים. הייתה זאת סדרה מסחררת וכבר אחת עשרה שנים האנשים לא חדלו מלעסוק בה. חמש עשרה השנים שקני השקיעה במזימה, לא כללה שקרים בלבד, כי שקרים בלבד לא היו מסבירים את הסערה שחוללה הסדרה. יש מי שמשקיע את כוחו הפיזי, יש מי שמשקיע את זמנו, יש מי שמשקיע את מרצו ויש מי שמשקיע את מוחו, כדי לשקר, לחטוף, לבעול ולהרוויח. ויש מי שמסוגל להשקיע אהבה כדי לעשות בדיוק את כל זה, ולא הייתה מי באלגברא שלא נדרשה לעמדה כלשהי ביחס לקני. הסדרה העמיקה את הרגש מעונה לעונה, כששמנה ורזתה, כשהתאשפזה, כשליוותה את חמותה אל מותה וכשהעניקה נחמה לילדי חמותה. וכשקני נכנסה להריון כולן בכו. כשחיבקה את ילדיה, כשהשכיבה אותם לישון, כששכבה עם בעלה - אנדריאן כולה ואלגברא בפרט, סערו חזק יותר מסערות החול של ימות הסתיו.

קני הייתה שנואה על פי רוב, אבל היה קומץ באנדריאן שהעריץ אותה, שהיא נתנה להם תקווה. גברים ונשים. באיזה אופן ניתן לכבד שקרנית ומניפולטיבית? בפאב אלגברא היו לה לא מעט מעריצות, ונתלה שם שלט עם לוגו הסדרה וכוס בירה ממותגת, שעליו נכתב, ain't we all. המשפט התגלגל על לשונה של לוק לא פעם כשמישהו זרק אבן על מישהו. פוסטר אחר שמאוד אהבו באלגברא, היה עם מלקולם x וכוס בירה ממותגת, man or black.

העונה הנוכחית הייתה שנתיים אחרי שקני עזבה את כל מה שבנתה, עם חמש עשרה מיליון, וחיה כפי שרצתה כל חייה. שתי העונות האחרונות התמקדו בהתמודדות עם פירות העבר והסתכלות קדימה, כיצד יראו חייה, מה תסכים להכניס דרך החומה שבנתה סביב האחוזה הגדולה.

לוק שוב בכתה.


חבריה במשרד קנו ללוק ליום ההולדת ThroYa cigarette dispenser להפסקת עישון. הייתה זאת מתנה יקרה ועלובה, כמו לתת ערכת איפור למישהי שלא מעוניינת להתאפר. קופסה שחורה, רבועה, מושלמת, רק כשנגעת בשטח הפנים נתגלו ספרות וכפתור menu, מוארים בכחול נעים. לפי הגדרת המשתמש היא נועדה להוציא בכל יום כמות מדורגת ומתמעטת של סיגריות. לוק התחילה לפני חמישה שבועות עם חמש סיגריות ליום לשבוע, ארבע ליום לשבוע, וכן הלאה. כעת עמדה על היום האחרון, של השבוע האחרון, עם הסיגריה האחרונה. הערב תיפול ת'רויה. אבל זה היה זמן גרוע לנפילת ת'רויה כשהיא כל כך עצובה.

עוד חמש דקות בעשר בערב, השעה הנוראית של הבדידות, שעה שעשית כל מה שאת צריכה ונשאר לעשות כל מה שאת לא צריכה, תצא הסיגריה האחרונה מחריץ סודי בקופסה. בלי טיירלס ובלי הסיגריות שלה העולם נראה כל כך עגמומי. חבריה במשרד אמרו לה שאושר שתלוי בדבר הוא לא אושר. למזלה הרופא החביב שלה תהה, "האם יש אושר אחר? מה הם מקשקשים?" הרופא אישש שוב את הרגשתה שחייבים לצאת בשניים לעולם כדי שיהיה לך גיבוי. אז היא שכבה עם הרופא שוב. הוא הזכיר לה כמה אהב את גופה העגלגל. היא הזכירה לו את פיקאסו. היא לא הזכירה לעצמה את פיקאסו. מה זה בכלל אומר פיקאסו?

חברותיה באלגברא אהבו לשמוע על עלילותיה עם הרופא שלה. חברותיה באלגברא קראו לו מר תפוח אדמה, בפיי רפה. אבל ללוק נמאס להלחם בכל העולם, היא אהבה את הרופא שלה, למרות שהצליח להבהיר לה בלי להעליבה, שאהבה מהסוג הזה יש לו בבית באיכות טובה יותר ושעליה לנצל את חוזקותיה. "את טובה לעבודת נמלים", אמר, "יש לך חריצות וריכוז ויכולת לעבודה שגרתית ואת צריכה לדרוש על זה הרבה כסף". אבל גם זאת הייתה שטות, כי אף אחד לא שילם הרבה כסף לעבודת נמלים, בשביל זה יש נמלים. הבנות באלגברא גיבו אותה בעניין הזה. "לאף אחד אין בחירה באמת", אמר לה הרופא, "פעם אנשים התנהלו בתוך הקווים של אמונתם, אחר כך בתוך הקווים של שגרתם, וכעת בתוך הקווים, הארוכים אמנם, של אישיותם". הבנות באלגברא אימצו את מוחן מה להשיב למר תפוח אדמה, "לפני הכל תגידי לו שהוא אידיוט", הציעה מישהו בזמן שהכל חשבו וכולם הנהנו לחיוב ולבסוף אמרו, "הישרדות, היא תמיד האפשרות ששמורה לחלשים, בשעה שכל השאר מתנהלים". כל הבנות באלגברא הנהנו.


בשעה עשר בדיוק יצאה הסיגריה האחרונה ות'רויה התחילה להתקפל בנקישות עדינות והפכה לקוביה קטנה. ריבוע שלישי של גודלה המקורי. לוק שמה אותה בכיס ויצאה איתה החוצה. במלון הדירות שבו שכרה חדר, חדרה היה הטוב במלון. הוא היה בקומת הקרקע ופנה אל הנוף המדברי של אנדריאן. ארבעה עצי אקליפטון גבוהים צמחו שם וחבריה לבניין תלו ערסלים ביניהם. שיחי אופיוניטה קוצניים גידרו את החצר. למרות אווירו הנהדר, כוכב אנדריאן סבל מאדמה חולית במיוחד, מה שגרם למים לחלחל מטה אל האקוויפרים. כעת, אלף חמש מאות שנים אחרי בוא האנושות לאנדריאן, מנה הכוכב שישה מיליארד אישה ואיש והם התפרשו במשך השנים בקווי האקוויפרים. ממש היה ניתן לראות את ורידי המים לפי צורת היישובים המאורכים. עיר הבירה של הפדרציה הצפונית, אנדריאן, כשם הכוכב, הייתה דקה וחטובה ואורכה היה מאה חמישים קילומטר ורוחבה בממוצע עשרים קילומטר. כמטרופולין, עם כל ערי הסביבה, אנדריאן הבירה היתה ארוכה אף יותר, שש מאות קילומטרים ועשרים וחמש קילומטרים לרוחב. שני אמצעי תחבורה הובילו לאורכה, מהיר ואיטי. המטרופולין היה כל כך ארוך מצפון מזרח לצפון מערב שכשהתעוררו תושבי המטרופולין בצד אחד, בצד השני עוד ישנו שעתיים.

הוריה חיו בקצה השני של המטרופולין והדבר האחרון שרצתה לוק היה להגיע אליהם. לא שלא היו טובים אליה אבל בתור בת יחידה היא הייתה בדעת מיעוט. לכי תסבירי להם שהגבולות הבלתי ניראים שלהם הם עדיין גבולות, ושגם אם צדקו היה קשה לשכנע אותם שבעולם שלה, צדק הוא לא הדבר החשוב ביותר, בעולם שלה היא החשובה ביותר.

מחוץ לחדר של לוק השתרע נוף חוליות לבן. חיות קטנות זחלו בקרקע והותירו את רישומן הקל ביותר על החול. בקושי היה ניתן לשמוע את הרכבת חולפת מאחורי החוליות. לפעמים רצתה לחצות את החוליות אבל החוליות השתרעו לאורך מאות קילומטרים עד לעורק המים הבא. השמועות סיפרו על ברברים שפושטים מן המדבר על הערים הצרות, בדרך כלל זוגות זוגות, רחבי עצמות ומסוכנים, לרוב בשעת סופות החול, מכוסים במשקפים רחבים, שעה שהאנשים מסתתרים מפני החול הדק שיכול לשסף את פניך כמו עגבניה אחרי חליטה. בפיהם הייתה נעוצה קשית ארוכה ששואבת מים מבגדי ההידרו כפולי השכבות. מדי פעם, אם להאמין לחדשות, נתפסו ברברים מן המדבר בידי רשויות החוק הנבונות. ללא יוצא מן הכלל ניתן היה רק לראות רק את עיניהם הכחולות מבעד לגלימותיהם הכפולות ואף פעם לא את גופם החטוב בוודאי, וללא יוצא מן הכלל אחרי הברברים בעלי העינים הכחולות, תמיד ישנה פרסומת לביטוח או לרשמי נישואים פופולרים, או לאביזרי קמפניג, כן, אחרי הגברברים בעלי העינים הכחולות יש בדרך מקרן חום כחול לבישול. מעולם לא נראה ברבר ערום מכל מה שעשה אותו ברבר.


לוק ביקשה לדחות בעוד קצת את הסיגריה אבל נותר לה עוד הרבה זמן לחיות וסיגריה אחרונה.

בשמי הערב עמדה אחת משתי הלבנות של אנדריאן, הגדולה או הקטנה, היא אף פעם לא הבחינה בינהן מבלי שתעמודנה זו מול זה. בכלל, מעולם לא הצליחה להבדיל בין דבר אחד למשנהו אם לא נגסה רגע בזה ורגע בהוא, או לגמה את הבירה הזאת אחרי השניה.

איך אני אגיע לאלגברא הערב? תהתה לוק.

היא הציתה את הסיגריה וביקשה להקדיש מחשבה לכל שאיפה, אחרת היא תתבזבז, אבל למרות כל כמה שביקשה להרגיש את הרגע, בא הרגע אחריו והגיס את קודמו בזלזול של מדוכאים. קוני הוציאה את ת'רויה מהכיס וזרקה אותה לחול ות'רויה התכסתה במהירות בחול הגולש ומיד נכנסה לבית, אספה במהירות ארנק, מכשיר קשר, מעיל ותיק, ויצאה מהבית לא בלי להביט על המקום שבו עמדה הטיירלס שלה.

היא עלתה על הציבורית והתחילה לנסוע. הנוסעים בשעה הזאת היו מדכאים. גם היא היתה כזאת. הומוסאקרית. כבר עמדתי על רגליה לעזאזל, חשבה קוני ודפקה את רקתה לחלון. הגנב או הגנבת ניצלו שעה שהותירה את הדלת פתוחה. היא לקחה יום חופש לסדר את הבית, ועלתה אל הפחים בקומה מעליה, וזרקה המון דברים, בלי סנטימנטים, ומי שראה את הטיירלס שלה, הלך במסדרון של קומת הקרקע, הציץ לדירה, ויצא עם הטיירלס שלה דרך השערים התחתונים. כל זמן שהטיירלס היו בדירה הן לא היו נעולות בקוד, הגנב ידע זאת והוא פשוט המשיך איתם בלי פחד. איזה קור רוח נדרש כדי לעשות זאת? שאלה את עצמה למרות שזה לא היה מעל לבינתה. הרבה פעמים מבלבלים טמטום עם קור רוח, שקרים ותירוצים. חוץ מזה, תמיד אפשר לחייך כדי להפוך את היוצרות. כל זמן שאתה נחמד, אתה יכול לעשות כל דבר.

הציבורית נכנסה ויצאה בין מנהרות, גשרים, שכונות מגורים, מרכזים שוקקים, עד שהגיעה ממש קרוב לאלגברא, אל שכונת עסקים מפויחים, מוסכים, מעדניות זולות, סופרים גדולים, קצביות, קומפוסטרים ממשלתיים, אגן רכבי מיחזור, מחלקת הקרקע הממשלתית עם זורעות הקומפוסט וקושרות האדמה הענקיות עם מנופיהן פרוקי הצורה ולוכדי העפר המשוננים. בקיצור, לא מקום שרצתה להסתובב בו ברגל. בני אדם נקברו בחולות בלי ארונות ובלי בדים, קושרים את גרגירי החול יחד. נטען שצרכיו של אדם באנדריאן מכיל שלושים אחוז חול, וכשהוא חוזר כקומפוסט לחול הוא לא חוזר למקום זר.

לוק ירדה מהרכבת ועמדה על רציף הרכבת ונשמה את האוויר החמצמץ. לכל מי שתוהה מדוע נשים לא נוסעות בציבורית היו אלה הצללים שהטילו הזורעות והקושרות, כמו רשת של קורי עכביש. לוק התחילה לצעוד אל הפאב במהירות וכשהגיעה לאלגברא עצרה להתנשם במדרכה מהעבר השני מאחורי פינת הבניין. היא ניגבה את טיפות הזיעה מפניה בכעס. איך אפשר לבוא יפה כשאת נוסעת בציבורית.

בחוץ עמדו פנים מוכרות. היו שם כמה שנהגו לרחרח אותה עם לשון בחוץ וליבידו בלחץ של כמה אטמוספירות. הן הציקו לה בגלל שהן היו עיוורות לה, הן רצו רק מה שהן רצו. "ומה, את לא רוצה מה שאת רוצה?" ענתה לה אחת. "כן", הוסיפה מישהי אחרת, "כולן רוצות מה שהן רוצות". לוק לא ענתה להן, יש שאלות שרק כנות תוכל לענות עליהן ואי אפשר להכריע בהן לפי הרוב.

לוק ניגבה שוב את טיפות הזיעה ממצחה. בלי קשר לבחורות ההן, היא הכירה אחת שקראו לה כנות ולא היה לה שום קשר לכנות. היא הייתה הטיפוס הכי נחמד בעולם ולא תתפוס אותה לעולם בחרא, אבל לוק ברחה ממנה כמו מאש, כי הבחורה הזאת הייתה סבל מכוסה בזהב. כנות התנדבה למען החוליים, היא שחררה לא מעט מהם חזרה אל המדבר, אבל אם לא היית מהאחרים אז היית משהו אחר… כלומר היה קשה להבין איזה אחר הוא הרצוי בעיניה.

לוק כבר התכוננה לצאת ממחבואה כשלפתע, לכל הרוחות, הטיירלס שלה חצו את הכביש הראשי, כמו שאמרו השוטרים חדי ההבחנה אי אפשר היה להחמיץ אותם. היא נותרה איפה מאחורי פינת הבניין. מה לעזאזל? איך היא מעזה? על הטיירלס עמדה בחורה, צנומה! אני לא מאמינה, יש דברים שהם פשוט מצחיקים. היא קראה את האידיוט של דוסטוייבסקי וצחקה מכל רגע. מה אני לומדת כאן? שאלה מיד את עצמה, לוק!! הטיירלס שלך! החיים שלך!! כן, אבל מה?

הבחורה עגנה במתקן ליד הפאב וסידרה את שמלת האמפייר הורודה שלה. היה לה תיק קטן ועקבים גבוהים. מעניין איפה היא קנתה את השמלה הזאת? באנדריאן היה רק קיץ כל הזמן, ומעט מונסונים שלא ביטלו אף פעם כמעט את הצורך בשמלות סטרפלס או בלי שרוולים. הבחורה לא יודעת שהיא כאן? צירוף מקרים די ביש מזל בשביל הצעירה. כן, היא הייתה צעירה. מאוד. כמעט נדמה שלא הייתה בגיל החוקי. הבחורה ניסתה להשתלב בחבורה על המדרכה, כל כולה הייתה הצגה של חוסר עניין במתרחש. אבל, מי כמוה יודעת, שכל מעייניה של הבחורה היה במה חושבים עליה.

לוק יצאה מהמחבוא ונגשה אל הטיירלס שלה בשעה שהנערה נכנסה אל הפאב. היא ליטפה את הטיירלס שלה, מכשיר הקשר שלה אותת שהקוד שונה. הקוד הישן שלה! היא הביטה על המדרכה ואחרי רגע צעדה בזעם לכיוון הפאב.

המקום היה דליל בצורה אופיינית לאמצע השבוע. הנערה עמדה ליד הדלפק והתנועעה. הברמנית הגישה לה קוסמופוליטן ועשתה את ההצגה הקבועה עם נערות מתחילות, כאילו שכחה וקראה לה ושמה לה פרוסת לימון על הכוס ושאלה אותה איך קוראים לה, וכאילו הזהירה אותה מאיזה שולחן אקראי.

הנערה הסתובבה קצת, התנועעה קצת, לבסוף עמדה ונשענה על עמוד בטון מזוין. לוק נעצה בה עינים ולא עבר הרבה זמן עד שהנערה נלכדה במבט והביטה לעברה. היו לה עינים כחולות שהביעו בהתחלה מעין פלרטוט חשדני ואז לרגע הפכו להיות קשות, לא בגלל שזיהתה אותה, לא, החליטה לוק, אלא בגלל משהו קשה, כאילו חטפה מכות כל חייה. הנערה הסיטה את מבטה.

בהמשך הערב הזדחל והשתלט על לוק תחושת דיכאון עזה. רצו בראשה כל כך הרבה מחשבות. בהתחלה חשבה שזה קשור לנערה, החיפוש המכמיר לב של נערה אחרי קבוצה, אבל בהמשך, כרגיל, חשבה לוק על עצמה, על השיעמום, על חוסר היצירתיות, סוג העבודה שלה, הבריאות שלה. אחר כך חשבה שזה הפיתויים השטותיים שאנשים מתפתים אליהם. אחר כך חשבה שזאת הבדידות, אחר כך חשבה שזה הבטחון העצמי שלה.

מפעם בפעם הסתכלה על הנערה שהייתה ניראית שמחה, אבל קרוב לוודאי שלא מצאה בפעם הזאת את מה שקיוותה למצוא, ובשלב מסוים היא יצאה לבדה, שיכורה, וצעדה לטיירלס. לוק עקבה אחריה מרחוק וכשנעלמה הבחורה מהעין עם הטיירלס שלה, שבה לוק אל הפאב. מצב רוחה השתפר פלאים. היא הרגישה שלכל הפחות יש לה בת זוג בעולם.

שעה לפני הרכבת האחרונה היא יצאה החוצה, שיכורה ושמחה. האוויר של הלילה עשה לה טוב, אפילו המפלטים ששיחררו גז ממצבורי הקומפוסט בשעות הללו לא הצליחו לפגום בשמחה המעטה של החופש. גם צחנת הרכבת האחרונה של היום, ריח שכבות של כל אנשי היממה, צללי הקושרות והזורעות מזרקורי הענק של ממגרשי החניה, לא העיבו על אושרה. היא הצטמצמה על כסא מטונף והאמינה בשני דברים הפוכים, שתתחדש בטיירלס חדשה אם הבנק יאשר, ושהיא תתחיל לנסוע ברכבת. שתי האפשרויות נראו ברות ביצוע. אבל יותר מכל, שתי האפשרויות נראו אפשרויות נחמדות למדי. היא נכנסה לביתה לכמה שעות שינה, שעה שהשמש הקטנה של אנדריאן התחילה לעלות ולהכתים את הלילה הקטן שעוד ימשיך שש שעות.






15 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול