shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

חיים לכאורה


שקט של יום אבל שרר בספינה. רק בעת אסון אתה מתפנה להבין את ההשלכות של האסון. הייתה זאת שעה של חשבון נפש. התקווה לצאת לחופשי עמדה תלויה ועומדת לזמן בלתי מוגבל. מסע של מאות שנים בחלל ורבים מספור של כוכבי לכת שנבחנו במהלך השנים לצורך התיישבות המין האנושי שבספינה, היו אמורים להסתיים עם הגיעם לקרן. עולם שופע מים, צמחיה ובעלי חיים.

ספינת הגישוש שנשלחה לעבר הכוכב התרסקה עם ששת אנשי הצוות מיד עם כניסתה לאטמוספירה. הסיבה נותרה עלומה. אנקות אנשי הצוות שכמו נחנקו לא ישכחו לעולם. הטייסת הצליחה לנחות במאוזן על הקרקע רק בגלל קסדתה. אך לא הרבה אחרי זה נשמעה מחרחרת למוות.

בקבינט הממשלה ישבו חמישה סביב השולחן המרכזי ועוד כמה יועצים מסביב. מטרימה הייתה ראש בית הנבחרים כבר עשרים שנים היא הגיעה לשנתה החמישים רק לא מזמן. היא באה ממשפחה של ראשי ממשלה. ראש היה ראש המטה הצבאי גם הוא נולד למשפחה צבאית וחאקי היה הצבע האהוב עליו ופירה משקית היה האוכל החביב עליו. פריצקו היה ראש מנהל מחקר, הוא לא הגיע ממשפחה אקדמית אלא מעובדי ייצור שהשקיעו בחינוכו. תמיד הרגיש לא במקום. מיתרה הייתה ראש מחלקת ההתיישבות, גיאולוגיה היה המקצוע שלה. כל הנוכחים הסכימו לדבר גרמנית שכן זאת הייתה השפה השגורה על כולם מילדות, ולהניח לשפה הבינלאומית בפגישה המתוחה לפניהם.

"קרוב לודאי מדובר בנגיף, אנחנו נזדקק לדגימת אוויר", אמר פריצקו.

"מה עם ביופוטו?" שאלה מיתרה.

"איבדנו את היכולת הזאת לפני חמישים שנים", השיב פריצקו. "חייבים דגימה. כולמר נזדקק לחדור לאטמוספירה ולקחת דגימה".

"אתה מתכוון להכניס לספינה דגימה?" שאל ראש.

"לא", השיב פריצקו.

"אז?" שאל ראש.

"אין אז, זאת הבעיה", אמר פריצקו והביט על ראש.

"גבורה לא חסר, יש לנו ארבעה מטוסים, אני יכול לשלוח את כל הטייסים לדלות קצת מהאוויר ולנסות לשרוד. אבל דבר ראשון אין לך פתרון מה יקרה אחר כך. דבר שני הנגיף קודם סתם את פתחי האורור בגוש נבג גדול לפני שבכלל הגיע לצוות. כלומר הנזק הראשוני היה בכלל משני. המעבורת התרסקה מהרס פיזי. אז תגיד לי מה התכנית לבדוק את הדגימות?"

"מה עם מבדקה מוטסת? כלומר לדלות ולבדוק בריק?" שאלה מטרימה.

"אני יכול להסב ספינה למעבדה", אמר ראש.

"כבר אין לנו יכולת כזאת, כלומר לבדוק את האוויר. אין לנו שפורפרות בדיקה, אין לנו יכולת קירור, איבוד נתונים", אמר פריצקו.

כולם נשענו לאחור והביטו על פריצקו. מיתרה שאלה את המובן מאליו.

"אז למה לעזאזל הצעת לקחת דגימה?"

"כי זה מה שצריך לעשות. אין לנו דבר אחר לעשות. אני מתריע שנים. אנחנו על סף איבוד כל הטכנולוגיה שלנו".

"אני אדאג לשפורפרות ולקירור", אמר ראש.

"אז תדאג גם לחומר סופח, כרומטוגרף וגלאי מאס", אמר פריצקו.

"תכין רשימה, אני אדאג לכל השאר", אמר ראש.

פריצקו יצא מושפל. איבוד נתונים היה אחד מהגילוים החשובים ביותר של העת המודרנית ברחבי החלל. החוק של איבוד הנתונים אמר כי בהנחה שאתה לא נמצא על הקרקע, לא משנה מהי רמת הטכנולוגיה ההתחלתית אתה תאבד את מרבית הטכנולוגיה במשך השנים.

לפי החוק הזה אם שהית מספיק זמן בחלל, בשלב מסוים לא תהיה מסוגל אפילו להפיק חשמל. על הזמן שבו תגיע למצב הזה התווכחו המדענים. בדרך לאובדן הטכנולוגיה הבסיסית ביותר, אתה עתיד לאבד את יכולות הרפואה, ייצור מזון, רובוטיקה וטכנולוגיות רבות. החוק אמר שעם התחלת המסע בחלל מתחיל שעון חול של גוויעה איטית של רמת הטכנולוגיה ההתחלתית. מה שריחף באופק כל ספינת התיישבות כעננת סערה אפורה היה איבוד החשמל.

עוד לפני פריצקו התחילו להתגלע חורים ביכולות הטכנולוגיות של הספינה. ניתוחים סבוכים כבר לא היו אפשריים. מוליכים למחצה נעשו נדירים. ייצור טרנזיסטורים נעשה בעיקר בצבא ונשמר למקרים יוצאי דופן. אחסון המידע נעשה מוגבל. כמעט כל המשאבים עברו מהחברה האזרחית לטובת הצבא. באופן ישיר, ככל שקטנו היכולות הטכנולוגיות צמחו וגדלו מחסני הצבא.

פריצקו יצא ממשרדו שעה לפני הזמן חצה את הרחבה לפני המשרדים ונכנס למלון. גם אם יתיישבו לבסוף בכוכב מטה, חשב, הם יגיעו בשארית כוחם. בקבלה לקח את המפתח לחדרו השמור. בחדר פשט את בגדיו והתקלח. בדרך כלל נמנע מלהביט בראי. כעבור רבע שעה נכנסה מטרימה. היא התפשטה תוך כדי שהיא מדברת במכשיר התקשורת שלה. פריצקו כבר היה על בריכיו מניח את ראשו על בטנה העגלגלה. כשגמרה להתפשט לקח אותה אל חדר השינה.

בשעת ערב מוקדמת נכנס חזרה אל ביתו. אשתו והילדים כבר ישבו לארוחת הערב. מה יאמר להם על הכוכב? שהוא בלתי נגיש? מה יגיד להם על חוסר היכולת שלהם לנחות? כבר הרבה זמן לא ידע איך לבשר בשורות רעות.

אשתו הביטה עליו כשהוא אוכל לאיטו. הילדים היו כמו רעשי רקע. אי אפשר להסתיר דבר אחרי שלושים שנים ביחד. היד הרועדת והפה הלועס; המבט המופנה הצידה והדיבור המופנה לחלל, גילו הכל.

אם ינחתו אי פעם יהיה עליהם ללמוד. יותר ממה שהאקדמיה מלמדת היום. הוא לא הצליח שלא להאמין שהוא הביא את המדע אל עבר פי פחת.

"אבא, היום הייתה לנו הפסקת חשמל בבית הספר", אמרה הקטנה.

הגדול עיין בספרי הלימוד.

הם עומדים לגווע לאיטם.

בדרך כלל בבוקר החיים נראו לפריצקו בעלי חיות מספקת שתוכל לרפא את מחלותיה בעצמה. בישיבת הקבינט הוחלט על מטסי חירום לאטמוספירה ועליה מהירה למטוס שהוסב למחקר. הצבא כבר הוציא את ספינת המחקר ושני טייסים כבר התנדבו להביא דגימות.

מטרימה אישרה את המבצע. פריצקו התנגד. לא היה בזה שום הגיון. איך יעבירו את הדגימה לספינת המחקר. ידוע מה יעלה בגורל הטייסים.

"אנחנו נצעד צעד צעד. קודם נצליח להביא דגימה", אמרה מטרימה.

בטנה כבר בצבצה. פריצקו לא הבין מדוע היא לא רוצה להיפטר מהילד. ומה בכלל היא רוצה ממנו. היא טוענת שהיא לא רוצה דבר. שהוא גם לא היחיד. היא שאלה האם הוא רוצה לדעת האם זה שלו והוא אמר שאין דרך לדעת. הם כבר לא מסוגלים לעשות ניתוח גנטי.

"אז נחכה ונראה אם היא תקריח כמוך", השיבה.

באותו ערב יצאו שני טייסים אל המזוספירה של קרן. טייס אחד הצליח לחזור. הוא שייט ליד ספינת המחקר. כעבור שעה נפטר.

בקבינט שרר שקט.

הדגימה הייתה בירכתי המטוס. חתומה. מוגנת על ידי ריק.

טייס נשלח לעברה. הוא הוציא את התיבה והניחה במכלוא האוויר של ספינת המחקר וסגר אותה. מחיאות כפיים וצהלות נשמעו מכל עבר. לאחר מכן רוקן את המטוס מאוויר ולצער כולם נתז האוויר ניתז על חליפתו והוא החל מחרחר. בטירוף הדעת שלף את קסדתו ומת.

פריצקו עזב את הישיבה ונכנס למלון. כעבור כמה רגעים הגיעה מיתרה. היא הוציאה מהארון את חליפת הגומי שלה וכשהתלבשה כינתה אותו מתחזה, שקרן, אומלל והתחילה להלקותו עד שגבו האדים. לאחר מכן ישבה על פניו כשהוא שוכב פרקדן על הריצפה מעולף. בין דמדומים התעורר קפוא מקור וחולצתו דבוקה לריצפה. לאה צעד אל האמבטיה.

הוא ישן מעט וקם לפנות בוקר לקבינט. לוחם אוויר נשלח לרחף אל עבר המטוס. הוא היה קשור בחבל ומחובר לצינור אוויר. פריצקו רצה להקיא מרוב עייפות וחרדה. הלוחם הוציא את הטייס ולאחר כמה מילים הניחו באוויר ובעזרת תנע רך שלח אותו אל רחם היקום. ולאחר מכן החזיר את המטוס חזרה אל הספינה.

לאחר מכן הביטו על פריצקו.

"השלמנו את העבודה שלנו", אמר ראש. "כמה חוקרים יש לך שיכולים לעבוד על זה?"

"כאמור, אין לנו", השיב פריצקו.

כל הנוכחים הביטו עליו בדיוק דחש גם אם לא היה מסתכל עליהם. הם היו בני אצולה בתחומם. הוא היה משרת שעלה לגדולה.

הקבינט התפזר ופריצקו חצה את הרחבה תחת בית הממשל. כמו כל יום עמד שם פסל אנושי. אם העברת לו אשריון היה מסתובב והיית נוכח שאחוריו הם פניו, כמו טריאס האגדי. פריצקו הגיע למלון ואחרי כמה רגעים הגיע ראש. הוא נתן את כומתתו לפריצקו לפני שכרע על בירכיו.

"למה אתה משקר?" שאל ראש.

פרימקו היה לבוש במדים שנתן לו ראש. הוא היה צריך למצוא לו מדים שמתאימים לגובהו הממוצע. מה שלא עורר תהיות כי לפעמים היה ידוע שביקש חצאית חיילת ולפעמים ביקש מדי טייס. לפעמים ביקש אלות חשמליות.

פריצקו תיעב אותו. ידידותו עם האקדמיה עשתה לה כנפים. הוא נמשך בעיקר לחוקרים בתחומי הכימיה. לחוקרים בכלכלה נמשך מסיבות שונות לגמרי. לחוקרים של מדעי המחשב בגלל השקר. הוא לא אהב חוקרים בתחומי הרפואה. וגם לא פיזיקאים. נהגו היה נוהג לשבת באוניברסיטאות ולומר שמפקדו הוא פילוסוף.

ראש יצא לא לפני שפריצקו הכה אותו בכומתתו שעה ארוכה והטיח בו הכל. לבסוף פריצקו ניגב את זיעתו בכומתה וזרק אותה עליו.

"תעשה מה שאתה חייב לעשות", אמר ראש.

"מה את רוצה ממני? מה כולם רוצים ממני?" שאל פריצקו.

"מה שרציתי ממך כבר לקחתי, אני מניח שגם אחרים, אתה מיותר", אמר ראש. "אני מיותר כעת. אבל לפחות עשיתי את העבודה".

לפנות בוקר קם פריצקו ופסע אל עבר משרדו של ראש. הם צעדו יחד בשתיקה. נהגו של ראש לקח את פריצקו אל המנחתים שם הכינו את פריצקו והלבישו אותו בחליפת חלל והרימו אותו אל תוך המטוס. הוא נצפה על ידי הקבינט כשהוא מגיע אל ספינת המחקר. המטוס עזב בלעדיו שעה שנכנס אל הספינה. הוא לקח את תיבת הדגימה ועבד. ועבד. הוא ישב וחשב. מדי פעם ביקש שישאירו לו משהו במנעל האוויר.

הוא גילה דבר מעניין, התפצלות של משהו מוכר. לא נגיף. לא נגיף מוכר אבל לא ידע איזה. היה חסר לו מידע. הוא היה מתוסכל, העבר היה מחוק ברובו. הוא חשב על דבר מסוים. מה שהיה בדגימה מילא את האוויר כמו לחות. היא לא נמצאת במצב פעיל אבל הופכת לפעילה במהירות במגע עם חלבון. היא מחוררת את החלבון והופכת אותו לספוג. זה הזכיר לו משהו. זה הזכיר לו הרבה דברים. אם הייתה לו גופה. אם היה לו מכשיר תהודה. כנראה שהיא לא פוגעת במינים בכוכב למטה. שיש מחסום מינים. אבל לא אצל האדם. אם היו מגיעים מאה שנים קודם היה אפשר להכין חיסון.

בהנחה שלא ימצא פתרון והספינה תמשיך הלאה קרוב לודאי שהחיים ידנו את פניהם. האוכלוסיה תצטמצם ממחלות ורעב, חללים שלמים יהיו כבויים וסגורים עוד מאה שנה בקירוב ממליוני אנשים ישארו מאות בודדות. מה זה אומר על המתים, שחייהם היו לא שלמים?

27.9.20

אהבתם?

הירשמו ותדעו מתי מתפרסם הסיפור הבא

דברו איתי

בואו נשמור על קשר, דברו איתי או שלחו לי תגובות בדוא"ל:

shootingstarblog@outlook.com

​© כל הזכויות שמורות לש.מ

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או הסיפורים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

 

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסור בהחלט.