shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

ימים של אהבה



אני לא ממינה באלוים. אבל אנגם לא ממינה במזל. את זה כבר בנתי ואני לא רוצה לחזור על זה.

הקולות בשמים עשו את זה. השדה הפך נמקום לעלייה לרגל. את מסביר להם דמדובר בםאיקה חדמלית דנובעת מחיכוך אטמוסםירות, שהיצוצות והברקים עלולות להיות כרועות, שאנחו בעדן של שינוי, של -ריסה הדדית. בקרוב נהםוך לפאוול צרפתי. מקום הפגיעה הוגדר על שטח של מליארם קמר. עוד מליארד קמר היה אסור םגיענ מדמי ועוד מליארד קמר איסור פגיה שניוני. השרידה צפטיה להיות אנמולית בעוצה הצםויה הרוב ימותו מהאימםקט אין שום מזל. קוד אם אפשר לעשות, כי נותנים לי אותו בשמין, להציל, כשבוכה להגיד לא הם בוכים לא.


מרקו שפשף את עיניו. הילדים בכיתתו שיתפו את תחושותיהם הקשות אבל מי אמר שהוא יכול להכיל את כל התחושות הקשות האלה. מה, הוא פח זבל של התחושות הקשות של כל הילדים בבית הספר? הוא שנא את אלואר המנהלת ואת הרעיונות המטומטמים שלה. הוא דירג נמוך את מכתבה של נארין בשל שגיאות הכתיב אבל לא נמוך כל כך כדי שלא תחוש בהשפלתה כי בהשפלת הוריה מרקו היה חפץ.


הפיצוץ בספינת הנטישה הראשונה החרידה את כולם וכל התוכניות הושהו והספינות האחרות חזרו למבדק. מאה אלף אנשים עלו באש ואף אחד לא ידע כלום, מה קרה לה, איפה היא ולמה, ועדיין לא היה להם את האומץ לעלות לשם ולבדוק. לכל אחד היה מישהו בספינה שם, אולדטרק הייתה יישוב בן מיליון תושבים וכשבחרו את הראשונים להימלט מלפיתת הירחים הגדולים כל משפחה שלחה את יקיריה הראשונים. מרקו שלח את הוריו ואת אחותו הצעירה, הוריה של נארין שלחו את אחיה הגדולים וכל ילד בכיתתו גם אם היו בני אחד עשרה בלבד התגעגעו למשהו גם אם לא הבינו זאת עד הסוף. לפעמים רק הביטו על הוריהם השבורים ונשברו גם. אחד עשרה הוא מספר ראשוני אמר מרקו לעצמו, הם מכירים רק את המשפחה ואת עצמם.


אבי אמר שהגאווה היא שגרמה לאסון. גאווה היא אחותה של הפזיזות. טוב לחשוב לפני שעושים או לא לעשות בכלל. נארין אומרת שיש לה את הפתרון לאשון אבל אבי אומרת שנארין היא טיפשה אבל לא טיפשות שהיא נולדה איתה טיפשות של החיים שהיא חיה עם הוריה. האסון מעציב אותי מאוד ואני מרגיש שאני לא יכול לשמוך על אף אחד חוץ מאשר על הורי. כולם משקרים אם זה עוזר להם.


מרקו קם ממקומו וניגש לחלון. אולדטרק הייתה אמורה להיות התיישבות זמנית אבל כבר עברו אלף חמש מאות שנים מאז נחתו כאן. ירחי אולדטרק איימו להתרסק על אולדטרק לפי לוח זמנים ושיווי משקל קוסמי שהיה קשה לעקוב אחריו. אל המשוואה שניסו המדענים לפתור הצטרפו פריאסטרון ואפאסטרון של עשרת כוכבי הלכת הקרובים, פריגלקטיקון ואפוגלקטיקון של ניווייז, הגלקסיה הקרובה, הפרימלאסמה ואפומלאסמה של דרקוייז, החור השחור הסמוך והפריהליון והאפהליון של שמש אולדוויז, כל אלה הצטופפו בשטח כל כך קטן והביטו זה אל חצרו של זה כמו אחרון היצורים הנלוזים, מושכים זה ברכושו של זה, קורעים ונושכים כמו חיות פרא עצומות ושקטות.

חוקי החירום שנבעו מהמשוואה הבלתי אפשרית קבעו כי הפינוי עלול להתרחש בכל רגע והטילו את האחריות על האזרחים להתכונן לרגע לכשיבוא. אסור היה להביא יותר מילד אחד, אלא אם כן, כמו הוריה של נארין, מוכן להסתכן במאסר או בהפלה כפויה או להגבלת כניסתו לספינת הפינוי; לא הייתה משמעות לרכוש וכל התל"ג הופנה לבניית ספינות הנטישה וציודן; כולם היו משועבדים לספינות הנטישה ושום דבר מעולם לא פרח באלודטרק אילולא נועד למלא את מחסניהן של ספינות הנטישה. מעולם לא נכתב שיר על עצים ועל הגשם ועל ריח האדמה שלא נועד להלל את הנטישה.


מרקו אני חושב שזה מאוד עצוב כל מה שקרה וצריך שאנשים יעלו למעלה ויבדקו מה קרה. אנשים מתלוצצים ואמרים שמאה אלף אנשים מתו בספינה כמו פופקורן ובטוח יש כמה שלא התפוצצו כי הם קשים או זקנים אבל זה לא בדיחה. וחלק אומרים שעכשיו אפשר לקחת מאתים אלף אנשים בספינה, מאה אלף בספינה ומאה אלף במאפרה, והם צוחקים ולועגים ואם אתה אומר להם משהו או שהם לועגים לך שאתה לא יודע מה זה חוש הומור או שהם אומרים שזה הדרך שלהם להתמודד עם האסון אבל אני יודע שהם משקרים. אמא שלי אומרת שאפשר לדבר אמת ושקר ביחד ורק כל אחד יוכל לדעת לגבי מה עצמו האם הוא משקר.


מרקו דירג את מכתב של חוויאר והביט מהחלון וראה את שני הירחים בבואתם השקופה למחצה כפי שנראתה מבעד לאטמוספירה. אף אחד מעולם לא תיאר אותם כמחזה יפה לעת ערב, אף אחד לא שר לכבודם שירים או הרדים את יקיריו בשירי ערש על הירח המביט בחיוך מהחלון. הירחים היו בקוטב המרושע שם נמצאו המפלצות המרושעות ביותר, אולי חוץ מאמו ששרה לו שירים על שני אחים עגולים וחיוורים שציירו ציורים לעת לילה וחוץ מאביהם האדון הנכבד וילד אחד בחלונו הפתוח אף אחד לא ידע מי ציירם. אמו הייתה יותר חתרנית ממה שהוא יהיה אי פעם.


על התחת שלי יש שתי נקודות שחורות והן מעניינות אותי יותר מכתיבת החיבורים המטומטמים האלה. ואם תגיד את זה לאמא שלי היא תעיף לך אחת מצלצלת ואם אבא שלי שעובד במבדק עכשיו כל הלילה ישמע על זה אז באמת חבל על הפרצוף האומלל שלך. לא מספיק שאנשים מיותרים כמוך עולים לספינה ולא מספיק שלא העלו אותו בגלל שצריך אותו במבדק כחיוני הוא עוד צריך עכשיו ללקק להם תתחת שלא העלו אותו. ואני צריך לכתוב על זה ולדרוך לו על הפצעים אז תשכח מזה שאני נותן לו לקרוא את העבודה המטומטמת הזאת ודחוף את זה לתחת שלך בחבוד רב רב רב ג'ושוע.


מרקו חיבב את מכתבו של ג'ושוע ודירג אותו גבוה, כשדפיקה נשמעה בדלת. מרקו האמין בצירופי מיקרים והאמין שאביו של ג'ושוע מאחורי הדלת ומיד נעמד מאחורי שולחנו ובשולי תודעתו סרק את השולחן אחר כלי נשק.

"יבוא", קרא מרקו.

בדלת עמדה המנהלת היא הציצה בחיוך... מהול בעצבות? מרקו לא התפלא על כך, במי השתייה המותפלים של אולדטרק נמהלו טיפות של עצב שלא ניתן היה להפרדה בהקפאה.

"העלו לנו שעות נת"ל, אתה מעוניין? תעשה להם הלחמה או אפיון לוחות?" שאלה.

"אין בעיה", אמר.

המנהלת הביטה עליו מבט ממושך.

"אני מצטערת", אמרה.

מרקו התרגש לשמע ההתנצלות, הייתה זאת הפעם ראשונה שהתנצלה על משהו. מצד שני לא רצה לדעת על מה התנצלה, כולם ראו בו אוזן קשבת, אבל ליבו עמד להתפקע.

"על מה?" שאל.

"על הביטחון המזויף, על הזיוף בכלל", השיבה.

מרקו ידע שאחותה הקטנה והוריה המבוגרים היו על הספינה.

"אני מסתובבת אולי עם מבט יהיר, בטוח, אבל אני לא יודעת… מכריחים אותך… חוקי חירום… בכלל לא רציתי להיות מה שאני… אבל זה מחלחל לנשמה… עוד אשריון, עוד מעמד… אתה לא רוצה להיות במבדקים… אז נותנים לך אוכל לעוס, רוצים שתמשיך ללעוס אותו בשביל שאחרים ימשיכו ללעוס אותו בקלות…. כל המדינה באבל אבל כולם שומרים על איזו שגרה לעוסה…"

"אין על מה… גם המחנך הטוב ביותר שהכרתי לא התפשר על קווים אדומים מסוימים, עם זאת עם ילדיו ראיתי אותו לא פעם עובר על אותם חוקים", אמר מרקו.

"ידעת שאריסטוטל צידד בעבדות, בעבדים, כאלה שנפשם לא הושלמה?" שאלה אלואר.

"הוא גם האמין באינטראקציה אלימה", אמר מרקו, "כשאתה גורם לאובייקט לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות".

"כמו להיפרד... לא שחיבבתי את הורי… הם היו אנשים רעים… אבל..." אמרה אלואר.

"קל יותר להפריד את אריסטוטל לשני אנשים נפרדים מאשר את ההורים שלך", השיב מרקו.

המנהלת הנהנה לחיוב, "כן", אמרה, חייכה חיוך קטן, נסוגה וסגרה את הדלת.


אני כל כך מאושרת שקשה לי להביט על העצב מסביב. יש לי רעיון לחלק לאנשים משהו משמח, אולי לחבר ביניהם בעזרת שליחת מתנות כמו ענק לגמד, ואולי ככה לא נהיה לבד. אמא אומרת שאלה ימים של אהבה ואני אירחתי את נארין אתמול בגלל שהיא הייתה עצובה כי היא חושבת שאף אחד לא מקשיב לה ונתתי לה לאכול פיצה והיא הייתה שמחה ונתתי לה גם עוגה לקינוח והיא שמחה ובכתה כשהייתה צריכה לחזור הבייתה אז נתתי לה שני טושים זוהרים. בערב הלכתי עם אמא לחלק עוגיות במרכז המסחרי וחילקתי כל כך הרבה שהיינו צריכים למלא את הסל כמה פעמים. הרבה אנשים אמרו לי שאני עושה דבר חשוב ורצתי כל כך הרבה שכשחזרתי הביתה לא הצלחתי לישון והירחים בחלון הסתכלו עלי כמו שתי חביתיות מרוחות בסירופ מייפל אז קמתי ואמא הכינה לי חביתיות ואבא שבדיוק נכנס החמיץ פנים ואמר שזה לא יעזור לי להירדם ואמא לו ששום דבר לא יצליח להרדים אותי כי אני ילדה מאושרת וחוץ מזה אם הוא היה בבית הוא היה יכול להחליט ואז אבא ישב ליד השולחן ורציתי לשבת עליו אבל הוא אמר שהגוף שלו כואב ואמא אמרה לו שנפש בריאה בגוף בריא. אני הולכת להתעמלות פעמיים בשבוע ולמחול פעם בשבוע ואני רוצה להחליף ביניהם אבל אבא לא רוצה כי המחול זה ליד העבודה של אבא והוא אוסף אותי והוא לא רוצה לבוא פעמיים. אמא אומרת שצריך להסתפק במה שיש ולא לחשוב על מה שרוצים שמי שמסתפק במה שיש לא צריך יותר ממה שיש לו. אוהבת ונשיקות נטלי.


מרקו דירג את המכתב שלה וקם והביט החוצה. שום דבר לא השתנה בנוף, אותו כביש שומם, ואותה חורשת עצים עם הברזייה שתמיד סתומה והבוץ שמסביבה ששומר עליה כמו אי קטן באמצע אגם, הגדרות והשערים שעמדו בכל מיני תקנים מחמירים שמהנדס מגיע כל שנה לשים עליהם מדבקה שהם לא השתנו במהלך השנה החולפת. רק המסחרית שעמדה בעברו השני של הכביש לא הייתה כמו אתמול, היא נעצרה הבוקר ומאז היא שם.


מרקו הביט על ערימת המכתבים שעל השולחן שסיים לקרוא וזרק אותם לפח ואחרי כן לקח מצת והדליק אותם באש ורק כשהבחין בגלאי העשן מביט בו בעינו האדומה כאילו שתה כל הלילה כיבה את האש וסגר את החלון. הוא הביט על השעון ויצא החוצה.

למסדרונות בית הספר יש ריח משלהם. ריח של שתנן, בוץ ובעיקר חול מחניק. מרקו צעד במסדרון ועלה במדרגות שהיו כל כך רחבות שתמיד הרגיש בודד כשטיפס בהן. בקומה הראשונה נכנס לכיתה האחרונה מימין ואחרי עשר דקות הצליח להביא את התלמידים לשבת ולשתוק.

"אני מצטער", אמר, "אבל קרתה לי תאונה עם המכתבים".

"מה קרה להם?" שאלה נטלי.

"הם עלו באש", אמר.

"אבל המורה דפים לא עולים סתם באש", אמר חוויאר.

"זה נכון, חפצים לא עולים סתם באש, מישהו זוכר על מה דיברנו שבוע שעבר?"

"חוק ההתמדה", אמר חוויאר.

"נכון חוויאר", אמר מרקו.

ג'ושוע קם ממקומו והתחיל עושה את דרכו אל הדלת.

"לאן ג'ושוע?" שאל מרקו.

"חכה חכה אני הולך לצלצל לאבא שלי, הוא יקרע אותך, אתה בטח שרפת ת'מכתבים כי אתה משוגע", אמר ג'ושוע.

"המורה גם אם זה מה שקרה זה לא נורא כי אפשר לכתוב חדשים וחוץ מזה זה מכתבים שלא היו לאף אחד", אמרה נטלי.

"סתמי יא מטומטמת", אמר ג'ושוע, "מלקקת למורה המעאפן הזה".

"אם אתה יוצא, חזור לחדר המנהלת, לא לפה", אמר מרקו.

"תרגיע תרגיע בטוח", אמר ג'ושוע וביקש לצאת מהכיתה אלא שאז נפתחה הדלת וג'ושוע הועף קדימה.

בפתח עמדו שני אנשים, איש ואישה, מוצקים, לבושים בחליפות ומאחוריהם עמדה המנהלת ואליזבת המאיימת, המורה המחליפה, שהביטו על מרקו.

"תחזור למקום", אמר האיש הגבוה לג'ושוע.

ג'ושוע חזר למקום מפוחד מה ומרקו לא שלא נהנה לראות זאת אבל היה יותר סקרן משעניין אותו משהו. הרבה מחשבות עברו למרקו בראש, קודם האמין שאלה אנשיו של אביו של ג'ושוע רק שהאישה המסתורית לא הסתדרה עם כל האלימות הזאת של אביו של ג'ושוע אבל מששלל זאת, לא הצליח לחשוב לאיזה מקרה לצרף את המקרה לפניו. מאידך כעת הבין שאלה אנשי חוקי החירום.

האנשים פינו את הדרך לאולאר וזאת פסעה אל הכיתה בפנים רציניות אבל גם עם חיוך מרגיע.

"נארין, קומי בבקשה, אין צורך לקחת את הדברים שלך, נטלי תביא אותם אליך, נטלי?"

נטלי הנהנה בחיוב.

"נארין אין בעיה אני אביא אותם אליך", אמרה נטלי.

נארין קמה.

"בואי חמודה", אמרה אלואר.

נארין יצאה לאיטה מהכיתה והמנהלת הביטה על המרשעת ואליזבת נכנסה לכיתה.

"בוא נצא החוצה", לחשה אלואר למרקו.

הם יצאו החוצה ואלואר סגרה את הדלת.

"ג'ושוע! אם אתה לא רוצה לעוף הביתה לאבא שלך כדאי שתעוף חזרה לכיסא שלך", שמעו את אליזבת מתוך הכיתה.

לשמע צעקתה של אליזבת הביט מרקו על אנשי חוקי הביטחון, אבל לא היה ברור מה עובר להם בראש אבל היה ברור שרק השתוקקו לצאת משם.

המנהלת כרעה על בירכיה והביטה בנארין.

"מרקו אתה תלווה את נארין עם האנשים עד שהוריה יגיעו, זה עניין של חוקי החירום ואתם חייבים לצאת, תגיד לי שזה בסדר?"

"אין צוכך שהונה יבור ריתי", אמרה נארין.

"חייבים חמודה… מרקו?"

"אין בעיה", השיב מרקו.

"אני שמחה שאת לא מוטרדת חמודה, הם רק צריכים לשאול כמה שאלות", אמרה המנהלת.

נארין רק עמדה בלי לומר דבר והמנהלת התחילה להיות מוטרדת מאטימות הלב ואולי גם השכל של הילדה.

"תשגיח עליה", אמרה למרקו וככה פתרה את כל העניין הרגשי הסבוך שהתחולל בתוכה.


אנשי חוקי החירום התחלקו למוביל ולמאסף ובתווך הלכה נארין ראשונה ואחריה מרקו. בשלב מסוים רצה מרקו שנארין תראה אותו בזווית העין ותחוש ביטחון וצעד לצידה אבל לא נראה שזה השפיע עליה. הם נכנסו למסחרית שעמדה מעבר לכביש ונארין חגרה את עצמה ללא שהות והביטה דרך החלון. ראשית הם עברו דרך הבית של נארין אבל נארין לא הביאה את המפתח והפנתה אותם לשכנה. השכנה הופתעה למראה האנשים הרבים ושאלה את נארין האם היא בסדר ומרקו הציג את עצמו.

"אני בסדר", אמרה נארין.

השכנה פתחה את הדלת עם המפתח שלה ואנשי החירום ביקשו ממנה להמתין בחוץ. בתוך הדירה האנשים ביקשו מנארין שתוביל אותם למכשיר הקשר של אביה והם פסעו בעקבותיה לחדר ילדים שהייתה בו מיטה אחת שולחן ארון בגדים וערסל מהתקרה.

מתחת הכרית שלה שלפה נארין מכשיר קשר ישן חבוט ומלופף בחוט סריגה עשוי כותנה, זוהר ובצבע ורוד. האישה לקחה את המכשיר והטמינה אותו בכיסה והם יצאו משם ועזבו את הדירה.

"אני אתקשר לאבא שלך", צעקה השכנה ממרום המדרגות.

משם נסעו אל בנין גבוה במרכז העיר ונכנסו לחניון עמוק, טיפסו במעלית אל אחד המשרדים ושם ישבו בחדר מואר באור השמש, שערה החום של נארין הופז בנצנוצי אורות נהדרים. בחלון חלפה להקת ציפורים ונארין הביטה עליה בעניין.

כעבור כמה דקות הגיע הגבר שבאנשי חוקי החירום והביא להם תה חם.

"אנחנו מתארגנים וכבר באים", אמר לנארין, מתעלם לגמרי ממרקו ויצא.

"איך את מרגישה נארין?" שאל מרקו.

"אתר ינון ללגת, אלרוצה רותר אתכה פה, אתה זררתה את המכגב שלי כמו ככלם. המ ממינים לי ואתה רע", אמרה נארין.

"אני מצטער שאת מרגישה ככה", אמר מרקו, "אבל אני חייב להישאר כאן".

אל החדר נכנסו ארבעה אנשים.

"עכשיו חביבתי, אמר אחד מהם והניח את המכשיר על השולחן. "מה הקוד?"

"שבע שבע שבע איי גדלה", אמרה נארין.

"איי כמו כאב ביד?" שאל האיש.

נארין הנהנה לחיוב.

"ג'י גדולה", אמרה נארין.

"ג'י כמו ג'יזוס?"

נארין הנהנה לחיוב.

"די קטנה", אמרה.

"דיסני?"

"שש, חמש, שמונה, שש, שש, וי גדולה", המשיכה נארין.

"וי כמו ויליאם אבא שלך?"

"קן", השיבה נארין.

לא היה אחד בחדר שלא רשם את הקוד.

"תודה נארין, את מדהימה, איך הגעת לזה?" אמר האיש.

"אבא רתן לי אותו הקשר שגבר עם אנשים והספנה עם האנשם אמרו לי להגד לכם את הקוד, הם אוקיי ואין להם קשר טוב", השיבה.

"מדהים", אמר האיש. "את רוצה עוד מעט לשמוע אותם?"

נארין הנהנה בחיוב.

"מעולה, עוד מעט נבוא לקחת אותך, בינתיים תשתי את התה שלך, בסדר?"

נארין הנהנה בחיוב והאנשים יצאו החוצה.

נארין הביטה על מרקו לרגע אחד ופניה אמרו יותר ממה שהצליח לקשור יחד בדעתו.


8.12.20











14 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול