shootingstar_0000s_0002_Layer-4-copy-4.p
  • ש.מ

נקודת ארכימדס


א.

מילטון, הכוכב לתשושי כוח ונפש במרכז ערפילית הפנית (FENITHE). בית המחסה לתשושים הוקם על הריסותיה של מושבת נופש לבעלי הון. ד"ר פורר עמדה בראשו כדיאנה של הזקנים חסרי השיניים המקוריות.

מילטון היה בעל אקלים מדברי ואוקיינוס קריר ואיורים טרופים עם יערות ראשוניים.

בשל כוח המשיכה של השמש החזקה ונעילת הגאות, נעצר סיבובו סביב צירו מלבד כמה ליברציות שהולכות וגוועות לאיטן ויתאכזב מי שיחפש בו כעת רמז לזמן החולף. מילטון היה סטטי כמו דיונות.

הראשון להקיף את מילטון היה בעליו הראשון של מושבת הנופש לבעלי הון. מיליארדר בשם מאסרי, שלקח את היאכטה שלו, נכנס לחשיכה ופגש לראשונה את יצוריו השקופים של מילטון. היצורים השקופים היו חיות ענק, ניבתניים, שנחו על חופי היבשות האפלוליות, הזדווגו, נלחמו, אכלו זה את זה ונשאו על גופם השקוף צלקות שחתכו אותם כמו יהלומים ללא החזרת אור.

מאסרי הבחין בהם כשהיה באמצע תה ופרנץ' טוסט עם ביצי דגים. בהתחלה ביטל זאת כתעתוע ואחר כך כרוחות רפאים. הוא חידד את משקפתו ואז הבחין בתזוזה ללא תזוזה, בשינוי ללא שינוי, או, "מעין הארה ללא סימני הזמן עליה".

הוא קרא מיד ללואי, השף, שעלה ממטבחו ויחד הם קרבו אל הגדה. אך עוד לפני שהספיקו להתקדם מעט, הותקפו ממעמקים על ידי אותם יצורים שקופים שטיפסו על היאכטה. הדבר נראה כמו בעבוע שעולה סביב. במנוסתם מאסרי איבד את ידו הימנית ולואי השף שתי אצבעות.

גילוי יצוריו השקופים של מילטון חיסל את הריזורט. יצורים שקיימים לא קיימים, נמצאים לא נמצאים, ובעלי זרגים מדלדלים, םרטו על נפשם המתממת של בעלי ההון והאורחים נטשו את החופים.

אפילו כשהתגלה שיצורים אלה לא מסוגלים לשאת את חום השמש. מדריכי הטיולים המליצו על המקום רק למי שמסוגל להוציא את השערה ולשתות את המרק.

במשך עשרים שנים היה הריזורט נטוש עד שיזם מבוגר בשם מוניס קנה את המושבה, על יצוריה המשונים שהרחיקו את הנופשים ובידיו הרועדות מאלצהיימר קל, ובזדון לא מבוטל, חתם על הרכש והקים עליו את בית המחסה לתשושי כוח ונפש.

ב.

כשמוניס קנה את מילטון הוא מצא שמזג האוויר המדברי של מילטון יהפוך אותו ליעד מועדף על זקנים. הוא הביא צוות אחיות, גרונטולוגים ופסיכיאטרים והפך את מילטון לבית לתשושי כוח ונפש.

סדר יום קבוע הוא דבר נהדר למקום שאין לו עתיד. בלי איזורי ספר אין תקוות אין מאמצים ואין חלומות ובלי כל אלה אין מה שיפריע את שגרת הזקנים. בבוקר דידו התשושים אל חופי הים וישבו תחת השמש הקופחת ללא תזוזה, בצהרים ישנו ובערב ישבו.

לא שלמוניס היה זה עניין בהקמת מחסה לזקנים תשושי נפש. יש להסביר. מאסרי ומוניס לא היו זרים זה לזה. מהיום שנפגשו תיעבו זה את זה. הם לא היו הפכים, אבל זה מול זה, כל מה שביקשו היה לא להיות האחר.

כשמאסרי קנה מכרות יהלומים בטודה, מינוס קנה מכרות גז בלובה. כשמאסרי תרם לאיגוד הטייסים מינוס תרם לאיגוד מפעילי ציוד כבד. סיפור ישן, שני מנופים ומעט אמצעי ייצור. מאסרי ומוניס מצאו מה הם מתעבים אחד בשני כל יום מחדש. הם גילו מה הם עצמם בכל יום, לפעמים מה לא ולפעמים זה לא מצא חן בעיניהם.

כשאשתו של מוניס אמרה: 'אתה בכלל לא אוהב גידול צלופחים באלוביץ' הוא השיב שדווקא כן. כשביקש לעזוב אותה כדי לשאת את גרושתו של מאסרי, הקדימה ועזבה. כשגרושתו של מאסרי אמרה למוניס שנשים זה לא ריזורט, נשא את קלייט, חברתו לשעבר של מאסרי מימי האקדמיה.

אז כשמאסרי הקים ריזורט כל מה שמוניס חיכה לו היה לעשות את ההפך. כשמאסרי מכר את הריזורט מבהלת היצורים השקופים מוניס רכש אותו וחשב מה להקים עליו. הזקנים היו בעיניו התשובה מהסיבות שנאמרו. "הדבר המצוין בזקנים היה שאי אפשר להפתיע אותם", אמר לקלייט, "יצורים הם ראו די והותר ביקום וסיוטים יש להם מהעבר לא מההווה".

אז זה לא היה מאלטרוגרנטואיזם. הוא מעולם לא ביקר במושבה אבל הפקיד עליה מנהלת טובה, פרופסור פורר.

ג.

פרופסור פורר מצאה בו מקום מושלם לנוס אליו מאביה. אם היה מקום בו בו תוכל לדבר איתו מבלי שיהיה צד בשיחה הזאת היה זה מילטון. היו מבוגרים רבים שדרשו את תשומת ליבה.

הטענה שהשמיע אביה הייתה שזרקה לו את גרביו הטובים וקנתה לו אחרים שעושים לו אקזמה. הוא לא זכר את אחיה ואת אימה, רק את גרביו שנחו במגירת הגרביים שלו. במשך חמש שנים הייתה יוצאת מהמחסה בו התגורר כשחרפות וגידופים רודפים אחריה עד לדלת הכניסה המסתובבת. כשנפטר שרר שקט.

פרופסור פורר אהבה סדר יום קבוע. יומניה נקבעו שנים מראש. בבוקר הייתה מקבלת את מניין הנפטרים והנעדרים. ואחרי כן עומדת מול החלון. הבוקר נעדר אדם אחד. בן מאה וחמש עם אמנזיה.

צוות האבטחה כבר יצא לחפש אותו. בדרך כלל נמצאו הנעדרים ביער. משהו בתסכית מאחורי המחסה הובילם אל היער. היו שם חיות רעות.

כעת היה עליה להמתין.

על כן העדיפה את שעות הצהרים, שעה שכל מה שעמד להתממש התממש, שעה שכל הזקנים נמו את שנתם המקודשת. חלונה השקיף אל החוף המרכזי ובימים עם ראות טובה הייתה יכולה לראות את קו החשיכה הליברציוני של הצד האפל.

בדרך כלל אחרי הדוח המתועב פורר פנתה לענייני רכש ואחריו יצאה לפגוש ביקוריה. מבגרים אמיצים חסרי כוח, רגועים עם חוש צדק מפותח, פחדנים מליר, היו שם כל הסוגים. ועם כולם אהבה לדבר. חלקם לא אהב לדבר ואיתם אהבה לשתוק, להיות לבד יחד עם מי.

הבוקר דחתה את הרכש לצהרים האהובים עליה, עד שיתברר גורלו של הנעדר חוץ מזה מוניס עמד לנחות עם אמו. העובדה שאמו של הזקן בחיים לא עוררה בה עניין רב. אנשים מחזיקים בחיים מסיבות שונות. במקרה של מוניס אמרו עליה שחיכתה לראות את בנה מת. פורר הביטה על הזקנים יושבים על החוף. חלקם שיחקו משחקים ליד שולחנות הבטון חלקם התמרח ללא סוף בקרם. היא חיפשה אנומליה. זקן שקט היוצא מגדרו. או זקנה נמרצת ששקעה לאפתיה.

כשמוניס נחת הובילו את שיירתו אל משרדה. היא קיבלה את פני האם קודם, אך האם ביטלה כל ניסיון לשיחה בנפנוף יד מהיר. מוניס לא השתהה ועמד לחזור אל ספינתו כשפורר שאלה:

"תבוא לבקר הרבה?"

"תשאלי אותה, אני לא חושב שזה יניח את דעתה".

פורר הביטה על האם. ילד לא אמור לסעוד את הוריו.

ד.

בדרך למעגן הביטה קלייט בזקנים ששוטטו בשבילים המתפצלים כאילו איבדו את הכיוון. אנשים עם עבר דחוס, הווה בהיר כשמש של מילטון ועתיד מחזורי. הם היו לבושים היטב ונהגו באדנות כלפי הקיום תוך שהם יושבים על כרית רכה. הם נראו הוגים בזכרונות. עד כה היו לקלייט שני זכרונות בלבד, אם תוכל לאגד אותם יחד תוכל לנטרל את החומציות של האחד בעזרת בסיסו של השני.

היא עלתה על הספינה הקטנה וחיכתה. את מאסרי לא שכחה. ואת מוניס לא תשכח. בחקירתה אמרה שמוניס ומאסרי חד הם ומה שמפריד ביניהם הוא רק הפס המופשט שמפריד בין היין והיאנג.

מוניס הצטרף אליה וטיפס לאיטו על הגשרון. הוא כל כך התלהב להראות לה את היצורים שקטעו לבן הזוג שלה לשעבר את ידו שהוא לא תהה מדוע מלכתחילה ביקשה לראותם.

כחודש נעה היאכטה בין האיים החשוכים. בין מושבות היצורים עם הניבים קורעי הבשר, ואיברי המין הדלדליים שלהם, הזכריים והנקביים. קלייט חייכה למראיהם.

היאכטה נעה במהירות שלא איפשרה ליצורים לעלות על הסיפון. מלבד פעם אחת שהאטה בגין העוגן שהשתחרר למים.

מוניס שב אל בית המחסה לתשושי נפש וכוח כשגדם ידו השמאלית חבוש על ידי אנרי, השף של היאכטה.

קלייט נותרה עמו כחודשיים ועם פורר, שעה שטיפלו בו, ולאחר מכן עזבה בספינתו של מוניס, בלעדיו.

28.5.20

אהבתם?

הירשמו ותדעו מתי מתפרסם הסיפור הבא

דברו איתי

בואו נשמור על קשר, דברו איתי או שלחו לי תגובות בדוא"ל:

shootingstarblog@outlook.com

​© כל הזכויות שמורות לש.מ

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או הסיפורים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.

 

כל שימוש בתכני האתר ללא אישור מפורש בכתב מהמחבר אסור בהחלט.